שידור משובש

תקשורת אלחוטית קבועה רחבת סרט (Broadband Fixed Wireless Access) היא אולי אחת הטכנולוגיות שנהנו מעודף "הייפ" בשנים האחרונות, שאופיין בנוכחות ישראלית בולטת. חברות כגון נטרו , ואיו ובריזקום כיכבו במדורים הפיננסיים. נטרו אף הגיעה בשיאה לשווי של כ-5.5 מיליארד דולר, מה ששיקף את האמון האדיר של משקיעים בפוטנציאל התחום ובגיוס כוח המכירות האדיר של לוסנט האמריקאית.

אבל אי שם בדרך להצלחה - משהו השתבש להן. נטרו, למשל, צנחה לשווי של 280 מיליון דולר - מה שבישראל היה הופך אותה יעד מעניין להשתלטות על ידי קבלנים רעבים למזומן, זאת מאחר שבקופתה נחים להם כ-370 מיליון דולר. סרגון , ישראלית אחרת, נסחרת בשווי שוק מגוחך של 62 מיליון דולר, בדומה לשווי המזומן שבקופה - 67 מיליון דולר. ואיו, אחת מהכוכבות הבולטות בתחום, דיווחה על הכנסות של 600 אלף דולר ברבעון הראשון של 2001, לעומת תחזית של 8 מיליון דולר. משהו השתבש? זה נראה יותר כמו רעידת אדמה.

אז לפני שניכנס ונבין מה התרחש כאן, נענה למשקיעים הפרקטיים ולקצרי הסבלנות: לא, לא כדאי לכם להשקיע בתחום בטווח הקצר למרות ירידות המחירים, וזאת מאחר שהבעיות היסודיות בשוק, אלה שגרמו לנפילה, טרם נפתרו ואינן צפויות להיפתר בטווח הנראה לעין. מצד שני, אין גם מקום למכירה בחסר (שורט) מפני שהחברות נסחרות בשווי המזומן שבקופה ואף נמוך מכך.

שוק תקשורת האלחוט מכיל מגוון רחב של פעילויות מסוגים שונים: מערכות תקשורת מנקודה לנקודה לעומת נקודה למספר נקודות (point to multi-point), תדרים גבוהים לעומת נמוכים ותדר מפוקח לעומת תדר לא מפוקח (ראה טבלה מצורפת למיפוי השחקנים העיקריים בתחום).

מי שאינו מיודע לתחום בוודאי שואל האם אין מדובר כאן בעוד מקרה של טכנולוגיה שמחפשת שוק. ובכן, נראה שתודות לצריכה גוברת והולכת של שירותי תקשורת, פתיחות רגולטורית במדינות רבות והתקדמות טכנולוגית - אכן הולך ונוצר שוק למגוון רחב של שירותי תקשורת אלחוטית קבועה - בקרב משתמשים עסקיים.

זאת ועוד, האלטרנטיבות עדיין רחוקות מלהתממש: סיבים אופטיים מגיעים לכ-6% מכלל בנייני המשרדים בארה"ב; שירותי ה-DSL לסוגיו סובלים ממגבלות טכניות וממוקדים בשוק ההמוני; ואילו תשתית הכבלים, של אותן חברות שאמורות לכבוש את עולם התקשורת רחבת הסרט, כמעט לעולם אינה מצויה בבנייני משרדים. כלומר, נישת השוק של תקשורת אלחוטית קבועה רחבת סרט היא היכן שלא כלכלי להניח תקשורת DSL או סיבים אופטיים, והיכן שתשתית הכבלים אינה קיימת.

קיבולת נמוכה

שוק המוצרים מנקודה לנקודה הוא שוק שקיים 30 שנה ומאופיין בתחרות על מחיר. החברות המובילות בו שומרות על הבכורה לתקופה קצרה בלבד ובסופו של דבר נגררות אף הן לתחרות על מחירים.

תחום זה חטף נוק אאוט וקיבל חותמת "נכשל". חברות הנקודה לנקודה כמו סרגון והליוס התמקדו במפעילי התקשורת החדשים בארה"ב (CLECS) וכאשר אלו החלו לקרוס, והדוגמה היותר מתוקשרת היא ווינסטאר (Winstar), הקרקע נשמטה מתחת לרגליהן. הפיתרון שהן מצאו הוא לחבר תשתית סלולרית (תחנות בסיס סלולריות) באמצעות טכנולוגיית התקשורת מנקודה לנקודה - דבר החוסך ללקוחות 60%-90%. אבל שם הן פוגשות את אריקסון, נוקיה ונרה הנורווגית, ששולטות בתחום ללא מיצרים. במלים אחרות, עדיף לא להיות שם.

לעומת זאת, בשוק מערכות לשידור מנקודה למספר נקודות יש בעיה שונה. מדובר בשוק לטווח ארוך שעונה על הצורך לחבר רשתות במקומות שאין בהם סיב אופטי. יש הרבה רשיונות שניתנו בעולם, בעיקר באסיה ובאמריקה הלטינית, אלא מה? הבעיה בשוק היא לא של ביקוש אלא של היצע. פתרונותיהן של נטרו ופלוור פשוט יקרים מדי. זה לפחות מה שטוענים ב-XO קומיוניקיישנס, חברת CLEC חזקה. עלות כוללת של תחנת בסיס אחת של נקודה למספר נקודות היא רבע מיליון דולר. בפועל, מתחברים בממוצע 11 לקוחות לכל תחנת בסיס (למרות שהקיבולת מגיעה עד ל-3,000). אם נחלק את העלות במספר הלקוחות ונוסיף עלות של 5,000 דולר למודם ללקוח, נקבל עלות של כ-29 אלף דולר לקו.

הבעיה השנייה היא קיבולת נמוכה. הפיתרון של נטרו, שנחשב ל"דור שני", מעביר 16 מגהביט לשנייה כפול 4 (64 מגהביט לתחנת בסיס). במערכת של פלוור, שהיא מעין "דור 2.5", יש 64 מגהביט בשנייה כפול 4 (256 מגהביט לתחנת בסיס). המצב שנוצר הוא שמקבלים רוחב סרט מועט במחיר גבוה.

לעומת זאת, הדור הבא, השלישי, אמור לפתור את הדילמה כאשר יעביר כמעט 2 ג'יגהביט לתחנת בסיס ויתמוך בעשרות אלפי לקוחות בעלות דומה או זהה למערכות מהדור הנוכחי.

חברות גדולות יוצאות מהתחום

נקודה שלישית שחשוב לציין היא שהמודל האמריקאי נכשל ברובו. קשה לראות יישום של טכנולוגיה מסוג זה כל זמן שהאלטרנטיבה, קו T1, זולה מדי. מחיר קווי T1 במרכזי ערים מגיע ל-375 דולר לחודש.

ולכן, כדי להתחרות במחיר כזה אין טעם בהשקעה במערכת בעלויות של 9 עד 15 אלף דולר למנוי. מעניין לראות, אגב, כי ספקיות השירותים באירופה למדו את הלקח והן משלבות את שירות הפס הרחב עם VPN ושירותי ערך מוסף אחרים על מנת למנוע תחרות על מחירים ולקבל החזר גבוה יותר על ההשקעה. בארה"ב, שתי ענקיות התקשורת - ספרינט ו-MCI וורלדקום הפעילות בתחום - ממתינות לפתרונות בתדר נמוך שיהיו זולים יותר.

בעיה גדולה נוספת, היוצרת לחץ על המניות, היא שחברות גדולות יוצאות מהתחום, מה שלכאורה נותן איתות שלילי למשקיעים: נורטל ולוסנט הודיעו על יציאה מתחום המערכות מנקודה למספר נקודות בחודשים האחרונים, ואילו אלקטל הודיעה שהיא חדלה לספק מימון ללקוחותיה.

נקודה חשובה נוספת היא שהתחום התבסס רובו ככולו על מימון ספקים וכאשר וול סטריט סגרה את הברז, חברות כגון סימנס (שמוכרת את מוצריה של פלוור), לוסנט (שמוכרת את נטרו) ואלקטל הפסיקו לממן את לקוחותיהן - מה שהביא לקריסה ברמת המכירות.

מיזוגים ורכישות

במקביל, כמובן, שוק הסטארט אפים צפוי לייצר התפתחויות מעניינות - אנסמבל (Ensemble) טוענת שהיא יכולה לשפר משמעותית את הקיבולת ואילו ברידג'ווייב (Bridgewave), חברה של