"הכבשה השחורה" של משפחת דנקנר

השעה היתה אחרי חצות. דיירי רחוב בנבנישתי 2 בפלורנטין כבר היו עמוק בתוך שנת הלילה כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת. כשפתחו גילו שם אשה מבוגרת, יחפה ופרועת שיער. זו היתה בעלת הבית, לאה דנקנר, שביקשה מהם בתוקף תשלום עבור שכר הדירה. השכנים פתחו את הדלת, הוציאו את פנקס הצ'קים, נפרדו מהגברת וחזרו למיטה. למרות השעה המאוחרת הם לא היו מופתעים. כבר ברגע שבו נחתו בבניין, בשנות השמונים, הם הבינו שבעלת הבית אינה טיפוס שגרתי.



היא בעלת הופעה אקסטרווגנטית, דיבור עסיסי, מצבי רוח משתנים וטונות של ביטחון עצמי. לא בדיוק מה שהייתם מצפים מבת לאחת המשפחות העשירות במדינה.



מאז המפגש הלילי עברו שנים רבות ודנקנר הפסיקה להגיע לגבות את הצ'קים. מאז שנות התשעים ניתקו הקשרים בינה לבין דיירי הבניין שבבעלותה. טלפונים לא נענו, המחאות שהם העבירו אליה הוחזרו על ידי הבנקים, מודעות בעיתונים שפירסמו לא הביאו אות חיים, חוקרים פרטיים לא הצליחו לאתר אותה ואפילו מכתבים שתלו על קירות ביתה לא זכו למענה. כאילו האדמה בלעה אותה.







בשנים האחרונות קראו דיירי הבניין מדי פעם על בעלת הבית האניגמטית שלהם, בעיקר במדורים הכלכליים בעיתונים, פרסומים שרק הגבירו את המסתורין סביבה. לאה דנקנר היתה גורם חשוב בסערות הפיננסיות שפקדו את משפחת דנקנר, אחת השושלות הבולטות של אצולת הממון הישראלית.



היא ביצעה עסקות ענק של מיליוני שקלים, הסתכסכה עם בני משפחה ואף איימה לטרפד את עסקת הענק של מכירת חברות האימפריה המשפחתית. ולמרות העיסוק התקשורתי הנרחב במשפחה, השכנים, בדיוק כמו המדורים הכלכליים, לא ממש הצליחו לפענח מי היא האשה, בת 97 היום, שחיה כל השנים בגפה.



באחרונה, אחרי שנים של המתנה, קיבלו הדיירים בבניין הישן בפלורנטין דרישת שלום מגברת דנקנר. נגד חמש מתוך שש המשפחות המתגוררות בבניין הוגשו בבית משפט השלום בעיר תביעות לפינוי. לטענת עורכי דינה, עם השנים פלשו כמה משפחות לבניין והתנחלו בדירות. הן לא העבירו כסף לבעלת הבית ועשו בדירות כבשלהם. משפחה אחת, לטענת התביעה, שפורסמה לראשונה ב-TheMarker, אף קיבלה מדנקנר ב-1996 סכום של 18 אלף דולר כפיצוי תמורת פינוי אבל עד כה לא עזבה את הבית. עכשיו דנקנר דורשת מכולם לצאת.



לפני שבועיים הגיעו אנשי ההוצאה לפועל לבניין, מלווים בכוח משטרתי ופינו בכוח משפחה שהתבצרה בדירה. חפציהם הושלכו מחוץ לדירה, ארונות המטבח וחדר הילדים נעקרו ממקומם והמשפחה, זוג מובטל עם ילדים קטנים, נזרקה לרחוב. במשך יממה שמרו מאבטחים על הדירה כדי שהמשפחה לא תחזור. בקרוב צפוי פינוי נוסף.



הכל נשאר במשפחה



סיפורים שיכולים להספיק לחמש עונות של טלנובלה מצליחה כבר נכתבו על בני משפחת דנקנר. כתבו איך הקימה המשפחה, בראשות אברהם דנקנר, שורת עסקים שכללה חברת השקעות מסועפת (כולל אחזקות נדל"ן גדולות, כמו הקניון בחיפה ושליטה בחברת הכבלים מת"ב), תעשיות מלח (מבעלות המניות בבנק הפועלים) וחברת כימיקלים; איך בתקופת הדור השני הפכו לאחת המשפחות העשירות בישראל; ואיך בסוף שנות התשעים הסתכסכו בני הדור השלישי במלחמות אגו שאיימו לפרק את האימפריה. שיא המאבק נרשם ב-1998, בעימות חזיתי על השליטה בחברות בין שמואל דנקנר, היזם הבולט בדור המייסד, לאחיינו נוחי דנקנר, הנחשב הדומיננטי מבין ממשיכי הדרך. כשקלטו הדנקנרים שמלחמות היהודים תופסות כותרות בכתומונים מיהרו לכנס מסיבת עיתונאים במשרדי חברת דנקנר השקעות ולדגמן צו פיוס. כולם הגיעו לוועידת הפסגה חוץ מהגברת לאה דנקנר (בת הדור הראשון ואחותם של שמואל יצחק ודוד).



גם שם איש לא ממש הופתע. לאה סומנה עוד הרבה קודם ככבשה השחורה במשפחה. במשך השנים היא נעדרה מאירועים, כינוסים פנימיים ושמחות משפחתיות. "לאה מרוחקת מהמשפחה", מסבירה מקורבת לדנקנרים, "היא המון שנים מסתגרת ומתרחקת מהם. היא מאוד חכמה, יודעת מה היא עושה. משום מה היא לא מתה על המשפחה".



"היא לא מתראיינת או יוצרת קשר", אומרת ג'נט דנקנר, אלמנתו של ראש המשפחה, אברהם דנקנר. "אני לא יודעת מה קורה איתה. היא לבד. אינדיווידואלית שכזו. מי שנמצא איתה בקשר קרוב הוא האח דוד".



מאז אותה מסיבת עיתונאים עמלו הדנקנרים, ובייחוד עורכי הדין שלהם, על חתימת הסדרים שיבטיחו חלוקה מסודרת של נכסי המשפחה והסכם שלום בין הפלגים היריבים. ביולי 2002 נמצאה הנוסחה הגואלת: עסקת ענק שתעביר את אחזקותיה העיקריות של המשפחה בדנקנר השקעות, בתעשיות המלח ובדור כימיקלים לידי חברת ארלן שבשליטה בה מחזיקים שניים מששת בתי האב המרכזיים של המשפחה -­ שמואל ואברהם. מי שתפר את העסקה הוא נוחי דנקנר, שהיה אז במשא ומתן לרכישת אי.די.בי (ורצה להיפטר מאחזקותיו בחברות המשפחתיות). במסגרת העסקה היו אמורים בתי האב של יצחק (אביו של נוחי), דוד ולאה לצאת מגרעין השליטה בחברות המשפחתיות. הדיל הנרקם נחשב אז עסקת בעלי העניין הגדולה ביותר בהיסטוריה הבורסאית בישראל.



ואז, רגע אחד לפני החתימה, שיחררה לאה פצצה. זו ששכחו אותה בבית הודיעה לבתי האב באמצעות בא כוחה, עו"ד אהוד סול, שהיא מממשת את זכות הסירוב שלה לרכישת מניותיהם בחברות. משמעות הצעד: איום על עסקת הענק, שהוערכה במיליארד שקל. בנוסף דרשה הדנקנרית לנצל זכויות ולרכוש את השליטה בדור כימיקלים תמורת 83 מיליון דולר במקום אלרן. לפי מחירי העסקה המתוכננת החזיקה לאה מניות בשווי 35 מיליון דולר בחברה המשפחתית.



ההחלטה עוררה סערה בתוך המשפחה ובשוק ההון. היו מי שהאשימו את דוד דנקנר, האח היחיד שנמצא איתה בקשרים הדוקים, שהוא זה שעומד מאחורי אקט הסירוב. מעמדו של דוד נחשב נחות יחסית לשאר בני המשפחה ולטענת אחרים הוא היה מעוניין בשיפור עמדות לקראת העברת האחזקות המשפחתיות לאלרן. עורכי הדין של בתי האב השונים שלחו לה מכתב ובו הבהירו כי יראו בה אחראית לנזקים שייגרמו לבני המשפחות (כולל תשלום פיצויים) אם העסקות לא ייצאו לפועל. דנקנרולוגים פירשו את המהלך של לאה כניסיון לאותת לאחים ולבני הדור השני שהם חייבים לספור אותה.



לאחר כמה