"חוות דעת שנייה חשובה ולו רק כדי לסתור לעתים איזה רצון כמוס של רופא לנתח מסיבות של בצע כסף או כדי לתרגל ולקבל ניסיון", אמר מנתח בכיר, שביקש לא לצטט את הדברים בשמו, "הרבה ניתוחים מבוצעים מסיבות לא תמיד מוצדקות. אם תלך לחוות דעת שנייה, ייתכן שתימנע מניתוח".
גם בנסיבות הוגנות, יש תמימות דעים בקהילה הרפואית בנוגע לצורך בחוות דעת שנייה במקרים אקוטיים. "לא פלא שזכות זו שמורה לחולה מתוקף חוק זכויות החולה שנחקק ב-96'", אומר ד"ר אבי הסנר, סמנכ"ל לבקרת איכות וניהול סיכונים במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). "החוק קובע כי מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת. המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו", מצטט ד"ר הסנר את החוק, ומוסיף: "זו לא רק זכות, אלא חובה של הגוף המאשפז לעזור. לאדם שמקבל טיפול יש במקרים רבים השגות, שלפעמים מושמעות גם לא ברוח טובה, כי הדברים קורים כתוצאה מאי שביעות רצון מהטיפול. חובתנו, גם כשאנחנו מתגוננים, ליצור בעבורו התקשרות עם מומחה, בדרך כלל כזה שמקובל על המחלקה ולא מישהו שיש לו חשבונות פתוחים עם רופא מהמחלקה. אז, מציגים בפני הרופא המומחה את החולה ואת כל המידע, והוא נותן את המלצותיו".
פרופ' עוזי בלר, מומחה לגינקו-אונקולוגיה משערי צדק, אף מעודד מטופלים לקבל חוות דעת שנייה גם על דיאגנוזות שלו: "תחום שמקובל מאוד לבקש בו חוות דעת שנייה הוא ניתוחי מניעה של סרטן השחלות. התחום הזה מועד לסיבוכים. יש סרטן שחוזר, קיים חשש מתמיד אצל נשים שהיה סיפור דומה במשפחה. כשאני מתלבט, אני מפנה לגנטיקאי, או לקולגה שחופף את התחום שלי. כמו שאתה עורך סקר שוק לפני שאתה קונה מצלמה, או מחפש טיסה לחו"ל, גם פה זה קשור בתודעה צרכנית. לדעתי, על קופות החולים לעודד ולמסד יותר קבלת חוות דעת שנייה, כי בטווח הרחוק זה יחסוך להן הון עתק".
התייעצות עם רופא מומחה עולה, לדברי פרופ' בלר, בין 400 לאלף שקל. ביטוח הבריאות המשלים של הקופות מסייע בתחום. ביטוח מושלם של בריאות כללית, למשל, מסייע ב-80% מההוצאה בפועל בעבור התייעצות עד לסכום של 492 לביקור. הביטוח של לאומית (לאומית כסף/זהב) משפה 80% מההוצאות בפועל, עד 500 שקל למבוטחי לאומית זהב, וללא השתתפות עצמית, כמו בכללית. הסדרים דומים קיימים בשאר הקופות.
אך גם כאשר הנושא מעוגן בחוק ובביטוח, מצא מכון ברנדמן למחקר וייעוץ בשיווק, בסקר שערך למען מוסף "בריאות", כי רק 18% מהאוכלוסייה פונים לחוות דעת רפואית נוספת. זאת, מתוך 48% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת, שפנו בשנה האחרונה לרופא להתייעצות. "מכאן שיותר משליש מכלל הפונים להתייעצות רפואית מבקשים חוות דעת נוספת", אומרת רות ברנדמן, מנכ"ל מכון ברנדמן.
עוד עולה מהסקר כי 56% מהפונים לחוות דעת שנייה משלמים בממוצע 582 שקל לפנייה, בעוד ש-44% קיבלו חוות דעת ללא תשלום. בחישוב כולל פנו בשנה האחרונה כ-300 אלף איש לחוות דעת נוספת תמורת כ-160 מיליון שקלים. עוד כ-240 אלף זכו בחוות דעת ללא תשלום. "הסקר שעשינו", אומרת ברנדמן, "העלה כי רוב החולים מסתפקים בייעוץ ראשוני, וגם שלא נמצא קשר וזיקה בין פנייה לחוות דעת שנייה לבין רמת הכנסה; אין הדבר מהווה חלק מסגנון חיים של בעלי הכנסות גבוהות דווקא".
"אם היית מציג לי אחוז גבוה יותר מ-18%, הייתי מודאג", אומר פרופ' אבינעם רכס, נוירולוג מהדסה עין כרם ויו"ר ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית. "כי אז הייתי אומר שהמערכת קרסה טוטלית. זה היה אומר שיותר מדי אנשים ספקנים לגבי דיאגנוזות. 18% אכן משקפים את שיעור המקרים הקשים שאין בהם אבחנה מובהקת ומיידית".
עם זאת, פרופ' רכס מסכים שהנושא טעון: "עדיין ישנם רופאים שפנייה לרופא אחר לשם חוות דעת נוספת פוגעת להם באגו. אבל הם שוכחים כי מצד שני מישהו נותן להם כתף ומתחלק אתם באחריות".
הנושא טעון גם מצד החולים. לדברי רכס, "יש עדיין חששות בקרב חולים. הם באים בהיחבא... לא רוצים שהרופא הראשון יידע. אבל כדי שיהיה שימוש ואפקטיוויות למידע שאני מספק להם כחוות דעת שנייה, אני מציע שיסירו את החיסיון וירשו לי לדבר עם הרופא המטפל שלהם, ואז מתקיים דיאלוג ודיון במחלה".
ד"ר גידי סער, מומחה במעקפים והשתלות במחלקת ניתוחי חזה ולב במרכז הרפואי רבין, מצביע על מגמת ההתמחות הספציפית ברפואה, שבגינה מתחייבות התייעצות והחלפת דעות בין מומחים: "התמורות ברפואה מחייבות הסתכלות אחרת על חוות דעת שנייה. היתה פעם גישה פטריארכלית שהאמינה ברופא אחד שיודע הכל. בינתיים ירדנו מהאולימפוס. אנחנו לא יודעים הכל. הרפואה מתפתחת לתת-תחומים, וזה מקשה על רופא לתת חוות דעת עדכנית בתת-תחום שהוא לא עוסק בו.
"דינמיקת העבודה שלנו, במחלקת ניתוחי חזה ולב, מבוססת על חוות דעת שנייה, שלישית ולפעמים יותר", מוסיף ד"ר סער. "קיים פורום קבוע, טרסט מוחות של הסגל הרפואי, שדן בכל מקרה לגופו, כדי לענות על צורכי הפציינט. ואז השאלה היא מהי ההתמקצעות של המשתתפים בפורום. שכן, יש בעיות שמופנות לקרדיולוגים ויש שאלות שמופנות לכירורגים. לא תמיד יש תשובה אחת לשאלה, כי יש כמה אפשרויות לתקוף את הבעיה ולמצוא לה פתרון. לפעמים בעקבות הדיון בפורום, אנחנו משנים גישה. לפעמים במקום מעקפים נעשה צנתור".
על פי ד"ר סער, כשאדם מבקש חוות דעת שנייה, "זה בעיקר כשהדיאגנוזה שבידו אינה חד משמעית; כשיש בינינו חילוקי דעות, כשיש מקום של גם אופציה כזו וגם כזו. וזה אומר שגם דעה שנייה או שלישית לא תיתן תשובה חד משמעית".
סער מציין כי כשמדובר במחלות ממאירות, אנשים נוטים לבקש חוות דעת בארצות הברית. הם מקווים ששם ימצאו איזה שוני בגישה הטיפולית, או מיומנות אחרת. "במקרה של פנייה לחו"ל, יש לזכור שהרופא רואה רק את הניירות, ולא את החולה עצמו, וזה מפחית מעוצמת הדיאגנוזה".
מלבד זאת, מוסיף ד"ר סער, "אנחנו פוגשים היום חולים שמעורים ומתמצאים במחלתם הרבה יותר מפעם. הם קראו על המחלה באינטרנט, הם העמיקו לחקור, והם יודעים לדבר על המחלה ברמה שהרופא יכול לשוחח אתם כמעט ב
רק 18% מהחולים פונים לקבלת חוות דעת שנייה מרופא - למה אנחנו לא מנצלים את הזכויות שלנו?
טובי ארבל
31.1.2005 / 8:45