"לדיון שנערך ביום שני בוועדת הכנסת בהגדלת השכר והתנאים לעוזרים הפרלמנטריים באו חברי כנסת בכירים שלא היו מעורבים בדיון ולא היו מעורים בהשלכות של החלטות הוועדה. הם באו כי העוזרים שלהם הזעיקו אותם, והם הרימו ידיים כמו מריונטות. אלה לא היו חברי כנסת זוטרים, אלא אנשים ששימשו בעבר במשרות בכירות כשרים ויועצים בכירים במינהל הציבורי. זה ביזיון לכנסת. מדובר באנשים מכובדים שיש לי כבוד אליהם, קצת פחות ממה שהיה לי קודם. חברי הכנסת מתיימרים להיות נציגי ציבור ולהציג מנהיגות" - כך אומר פרופ' ראובן גרונאו, יו"ר הוועדה הציבורית לקביעת תנאי הח"כים ושכרם, בהתייחסו להחלטתה של ועדת הכנסת לשפר במידה ניכרת את תנאיהם של העוזרים. עלות ההחלטה - 10 מיליון שקל בשנה, לעומת 5 מיליון שקל כפי שהציעה הוועדה הציבורית בראשותו של גרונאו.
גרונאו, פרופסור בעל שם בכלכלה, מונה על ידי יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין, לאחר שכיהן כיו"ר ועדה ציבורית שבחנה את תעריפי חברת בזק בעת שריבלין שימש כשר התקשורת בממשלת שרון הראשונה. ריבלין לא הסכים עם חלק מהמלצותיה של "ועדת התעריפים", אבל הוא אימץ אותן בהסבירו כי מי שממנה ועדה ציבורית מחוייב לקבל את המלצותיה.
גרונאו ושני חבריה הנוספים של הוועדה, עו"ד יוסף גיל-אור ורו"ח דניאל דורון, התכנסו בשנתיים האחרונות הרחק מעין הזרקורים לישיבות שבהן דנו בבקשותיהם הרבות של הח"כים להטבת תנאים. בעצה אחת עם ועדת משנה מטעם ועדת הכנסת, החליטו גרונאו, גיל-אור ודורון לצמצם את האפשרויות של חברי הכנסת לרכוש מוצרים חשמליים מכספי סעיף "הקשר עם הציבור". הם אסרו עליהם לרכוש מתנות מסעיף תקציבי זה, וסירבו בתוקף לדרישות ח"כים להפוך את עוזריהם לעובדים קבועים בכנסת.
בכמה מקרים, שינתה ועדת גרונאו חלק מהצעותיה הראשוניות בעקבות הערותיהם של חברי הכנסת, אבל קלות הדעת של הח"כים ביום שני, שבו הרעיפו הטבות מכל עבר על עוזריהם, הרגיזה את גרונאו. לראשונה מאז נבחר לתפקידו, הסכים גרונאו להתראיין ולהביע את דעתו על חברי הכנסת.
מה דעתך על החלטתה של ועדת הכנסת להגדיל את התנאים לעוזרים הפרלמנטריים?
יצאתי מתוך הנחה שאם הכנסת העבירה לוועדה ציבורית את הסמכות לקבוע החלטות בנוגע לתנאיהם ושכרם של הח"כים, הרי שהיא מוכנה לקבל על עצמה כללים של משמעת עצמית בסוגיות אלה. נראה שחלק מהח"כים לא הפנימו את המשמעות של כינון ועדה ציבורית. במסגרת עבודתה של הוועדה הציבורית נקבע מנגנון, לפיו עניין מסויים נבדק לעומקו, מוגשות המלצות לוועדת הכנסת, והאחרונה יכולה להביע את השגותיה. לאחר מכן מתכנסת הוועדה הציבורית מחדש ומקבלת החלטות. לפיכך, חשבתי שבעקבות הערותיהם של הח"כים בעניין עוזריהם הפרלמנטריים העניין ברור, ואולם בדיון הסתבר לי שההמלצות החדשות שמסרנו לוועדה היו מבחינת הח"כים בסיס למו"מ מחודש.
אלו החלטות של ועדת הכנסת הכעיסו אותך במיוחד?
עיקר הכעס הוא על העיקרון ועל מעמדה של הוועדה הציבורית בעיצוב שכר חברי הכנסת. לעצם העניין, נעשו פה שלושה דברים חמורים. האפשרות שניתנה לח"כים להעסיק עוזר פרלמנטרי שלישי מהווה פתח להעסקת שלושה עוזרים במקום שניים. הגדלת השכר של העוזר המינהלי ל-90% מהשכר של עוזר המקצועי מבטלת את ההחלטה של ועדות ציבוריות קודמות, שקבעו כי לח"כ יהיו שני עוזרים - האחד מקצועי והשני מינהלי. מרבית הח"כים יעסיקו בעתיד שני עוזרים מקצועיים, וקיים חשש שבמסווה של עוזר שלישי יצורף אליהם גם עוזר מינהלי. בנוסף, הגדלת החזר הוצאות האש"ל לעוזרים ב-1,100 שקל תגרום לכך שהחזר הוצאות האש"ל של העוזרים הפרלמנטריים יהיה גבוה מזה של עובדי הכנסת.
בעצם, קיבלת סטירת לחי מוועדת הכנסת?
אתה יכול לקרוא לזה כך או אחרת. אנו רואים את עבודתנו בשלושה מישורים: האחד - ייעול עבודה הכנסת, כלומר ניסיון להעניק לחברי הכנסת את המכשירים שיאפשרו הם לבצע עבודת חקיקה ופיקוח ניאותה. השני - להגן על כבוד הכנסת בסוגיית שכר חברי הכנסת. לא רצינו שהציבור יחשוב שהם "חטפנים". בעניין הזה הוכיחו הח"כים שאין להם רגישות. השלישי - להגן על כספי הציבור.
ומה נשאר מהתפקידים הללו?
הח"כים ויתרו על ההגנה שלנו על כבוד הכנסת. כנראה שלא אכפת להם מכבודה של הכנסת. זה לא כבודנו שנרמס אלא כבודה של הכנסת. בהחלטותיהם ביזו חברי הכנסת את חבריהם ואת המוסד שבו הם מכהנים. עם זאת, ההגנה על כספי ציבור היא עדיין מטרה חשובה שלשמה קמה הוועדה, והיא תחשוב כיצד להבטיח שכספי הציבור לא יהיו מרמס.
אולי לא צריך לכונן ועדה חיצונית לקביעת תנאי הח"כים? אולי הח"כים עצמם צריכים להיות אחראים על שכרם ולתת דו"ח לבוחר?
חס וחלילה. הח"כים רואים את האינטרס המיידי שלהם ושל הסובבים אותם. ייתכן שהם אינם יכולים לעמוד בלחצים. ייתכן שאינם רוצים לעמוד בלחצים. הכנסת קיבלה החלטה להעביר לוועדה חיצונית את הטיפול בשכרם ובתנאיהם של הח"כים, כי היא אינה רוצה לעסוק בעניינים הנוגעים ישירות אליה. העובדה שלאחר מכן הכנסת אינה מקבלת את המלצותיה של הוועדה כמות שהן - היא דבר שאינו מתקבל על הדעת ונוגד כל אמת מידה ציבוריית. ההחלטה הסופית חייבת להיות בידי הוועדה הציבורית. אם ועדה ציבורית ממשיכה לפעול, מחובתנו לקבל את המלצותיה כהמלצות מחייבות.
האם הוועדה מתכוונת להתפטר, כפי שאיימה לעשות?
אנו צריכים לקבל את ההחלטה בקור רוח ולראות מה התועלת ומה הנזק שיהיו להתפטרות. השאלה היא אם ההתפטרות זו תהיה אפקטיווית. יכול מאוד להיות שוועדת הכנסת תקים ועדה חיצונית חדשה. יו"ר ועדת הכנסת צריך לחשוב אם באמת יהיו אנשים בעלי משקל ציבורי שיהיו מוכנים לעבוד בתנאים הללו, שבהם המלצותיהם עשויות שלא להתקבל. אנו נקדיש לכך מחשבה בימים הקרובים ואז נקבל החלטה.
ראובן גרונאו: "חברי הכנסת מצביעים כמו מריונטות, הם רומסים את כבודה של הכנסת"
צבי זרחיה
3.2.2005 / 7:33