מי ישלם לדירקטורים הוצאות חקירה שבסופה הוחלט לא להגיש כתב אישום?

גל התביעות נגד נושאי המשרה בחברות בשנים האחרונות (אנרון וולדקום בארה"ב, בנק צפון אמריקה, הבנק למסחר וכו' בארץ), מעלה שאלות משפטיות חשובות בדבר ההגנה שראוי לתת לנושאי המשרה בפני תביעות אישיות.



חוק החברות הישראלי מ-99' מטיל אחריות על נושא המשרה, ומחייב אותו אישית בחובת אמונים לחברה, חובה לנהוג בתום ולטובת החברה וחובת זהירות. מצד שני מתיר החוק לחברה לכלול בתקנונה הסדר שיפוי לנושאי המשרה מפני תביעות אישיות. ההסדר אמור לשפות את נושא המשרה בשל הוצאותיו על הליכים משפטיים עקב פעולה שעשה במסגרת תפקידו. החוק נועד לאזן בין האחריות של נושא המשרה לבין החשש מהברחת אנשי מקצוע טובים, שיחששו מפני תביעות בלתי מוצדקות, ובעיקר יקרות מאוד.



השיפוי המותר בחוק מוגבל בתנאים מסוימים, ובכל מקרה מדובר רק בהליך משפטי שהסתיים בזיכוי או בהרשעה בעבירה שאין עמה מחשבה פלילית.



ואולם נשאלת השאלה: מי נושא בהוצאות חקירה שבסופה החליטה הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום? בית הדין האזורי לעבודה, שדן באחרונה בשאלה הזו, קבע כי מילות החוק הן חד משמעיות וברורות, ואינן מאפשרות שיפוי כאשר לא הוגש כתב אישום.



באותה פרשה ניהלה המשטרה חקירה נגד אפרים איצקוביץ, מי שהיה עד 98' מנכ"ל החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ (לור"ם). החקירה נפתחה בעקבות שורה של תלונות שהוגשו נגדו בנושאים שונים, הקשורים לביצוע תפקידו. בסיום החקירה הודיעה הפרקליטות כי החליטה לסגור את התיק, עקב חוסר אשמה פלילית.



איצקוביץ פנה ללור"ם וביקש שיפוי על כ-30 אלף שקל, ששילם מכיסו לעורכי דין ולמומחים במשך החקירה. לור"ם לא ידעה מה לעשות, ופנתה לרשות החברות הממשלתיות כדי לקבל הנחיות.



בחוות הדעת של היועצת המשפטית של הרשות, ולאחר מכן גם בחוות דעתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דוידה לחמן-מסר, הונחתה לור"ם שלא לשפות את איצקוביץ. לחמן-מסר קבעה כי סעיף 260 (א) לחוק החברות מאפשר שיפוי בהליך פלילי, רק אם הוגש כתב אישום וההליך הסתיים בזיכוי או בהרשעה בעבירה שאינה דורשת מחשבה פלילית, ולא במקרה בו התקיימה חקירה משטרתית שלא הגיעה לכדי הגשת כתב אישום.



איצקוביץ פנה לבית הדין לעבודה לביטול ההחלטה. לטענתו, יש לתת להוראת החוק פרשנות תכליתית ולא פרשנות מילולית מצומצמת, כפי שניתנה. לאור תכלית החוק, טען איצקוביץ, יש לפרש את הביטוי "אישום פלילי" ככולל גם שלב בהליך בו הוחלט שלא להגיש כתב אישום. איצקוביץ טען כי זה גם המצב ביחס לחברי כנסת, לפי דו"ח הוועדה הציבורית שבחנה את סוגיית החזר הוצאות משפטיות לחברי הכנסת. טענה נוספת שלו היתה כי יש לראות סגירת תיק מחוסר אשמה פלילית כזיכוי מוחלט.



אלא שבית הדין דחה את תביעתו של איצקוביץ. השופטת גליקסמן קבעה כי במקרה זה מילות החוק הן ברורות, ולא ניתן לקבל את הפרשנות שהמלים "הליך שהוגש נגדו" כוללות גם הליך של תלונה במשטרה. נקבע גם כי הביטוי "אישום פלילי שממנו זוכה" לא יכול לכלול חקירה משטרתית בלבד, משום שכל עוד מתנהלת חקירה משטרתית, נושא המשרה הוא חף מפשע - ואינו בגדר מי שהוגש נגדו "אישום פלילי".



בית הדין ציין גם שב-2002, הועלתה הצעת חוק לתקן את הסעיף כך שיכלול במפורש גם הוצאות שהוציא נושא משרה עקב חקירה שהסתיימה בלא הגשת כתב אישום נגדו, אך ההצעה לא התקבלה.



התוצאה היא שמבחינה כלכלית טהורה, ייתכן שעדיף לנושא המשרה שיוגש נגדו כתב אישום שבסופו יזוכה, מאשר שההליך יסתיים בתום חקירה. במקרה הראשון יוחזרו לו הוצאותיו, במקרה השני - לא. לור"ם יוצגה בהליך על ידי עו"ד יוסף גרוס (ע.ב. (1671/01).