חוק שכר מינימום - פגיעה במשק הישראלי

מאת נירה שמיר

יש הרואים בחוק שכר מינימום תרופת פלא למלחמה בעוני ולצמצום הפערים החברתיים, אך לא תמיד הם מבחינים בנזקים שגורם החוק במתכונתו הנוכחית - דווקא לאוכלוסייה שעליה הוא נועד להגן.

לא אחת מציעים לנו להידמות בהקשר שכר המינימום למדינות המערב המתועשות. האם משיאי עצות אלה ערים לעובדה שהצמדה מלאה ואוטומטית של שכר המינימום לשכר הממוצע אינה נהוגה באף אחת ממדינות ה-OECD?

במרבית מדינות אלה, העלאת שכר המינימום נקבעת במשא ומתן או לאחר הפעלת שיקול דעת - שיטה המאפשרת התאמה למצב המשק. כן, התעשיינים מוכנים לאמץ זאת, ומיד. אך לא זו כוונתם של התומכים בחוק הקיים; אלו מציעים להמשיך להצמיד באופן אוטומטי את שכר המינימום לשכר הממוצע במשק. כך הם סברו גם בעת העדכון האחרון, בשיעור של 10.1%, כאשר המשק שרוי במיתון ורמת האינפלציה היא 0%-1%.

כידוע, שינויים בשכר הממוצע במשק לא בהכרח מבטאים צמיחה. לדוגמה, פיטורי עובדים בשכר נמוך בתקופת האטה, גוררים עלייה אוטומטית בשכר הממוצע במשק. בוודאי שאין הצדקה שתהליך זה יוביל לעדכון שכר המינימום.

התעשיינים מציעים להצמיד את שכר המינימום לשכר החציוני במשק - במקום לשכר הממוצע. אל גישה זו הצטרפו רוב חברי הוועדה הציבורית לבחינת חוק שכר המינימום, שהמלצותיה הוגשו ביולי 2000, ושעם חבריה נמנו גם נציגי ממשלה ואקדמיה.

לדברי חברי הוועדה, הצמדה לשכר החציוני תנטרל את השפעתן של עליות שכר חדות במגזרים קטנים יחסית, ותציג שיעור גידול שיהיה קרוב יותר לשיעור הגידול בפריון של הענפים שבהם משולם שכר מינימום. הצמדה לשכר החציוני, ולא לממוצע, מונעת גלגול של העלאת שכר המינימום אל השכר הממוצע במשק, וחוזר חלילה.

הרוב המכריע של חברי הוועדה הסכימו שבעת ההחלטה השנתית באשר לעדכון שכר המינימום, יש להתחשב בכמה פרמטרים, בהם שיעור האבטלה בקרב בעלי השכלה נמוכה, האי-שוויון במשק, קצב השינוי בשכר הממוצע והשינוי ברמת האכיפה של החוק.

בדו"ח הוועדה גם מוזכרת העובדה שרכיבי שכר רבים האופייניים לישראל, אינם קיימים במדינות המפותחות. ואומנם, בסקר שנערך בקרב חברות תעשייה ב-2000, נמצא כי שכרם הכולל של משתכרי שכר מינימום גבוה בממוצע בכ-70% מהשכר הבסיסי - כ-5,600 שקל במונחי שכר המינימום הנוכחי. בבריטניה, לעומת זאת, מוערכת התוספת לשכר המינימום בכ-18%. האם גם את זה מציעים לנו לאמץ?

למעשה, הבעיה המרכזית הנוגעת לחוק שכר מינימום היא, התערבות המחוקק בתחום כה קריטי כשכר, וכך במקרים רבים שכרו יוצא בהפסדו. כאשר העלות השולית הכרוכה בהעסקת העובד גבוהה מתפוקתו, תקטן כמות העובדים המבוקשת, ובמיוחד העובדים בעלי מיומנות נמוכה. כתוצאה מכך יגדל האי-שוויון בהכנסות, ותושג תוצאה הפוכה למטרתו של החוק. במצבים אחרים, שבהם לא מסוגל המעסיק לשאת בתוספת העלות שנכפתה עליו, עלולים עובדים רבים - בלתי מיומנים ומיומנים כאחד - למצוא עצמם מחוץ למעגל העבודה.

כדי לשמור על הפרשיות בשכר, גורר עדכון שכר המינימום העלאות שכר גם של עובדים נוספים - שהחוק לא נועד להגן עליהם. מעסיקים שלא יוכלו לעמוד בכך, ינקטו צעדים של התייעלות, לרבות פיטורי עובדים, סגירת מפעלים או העברת הייצור למדינות אחרות, שבהן שכר העבודה נמוך משמעותית מאשר בישראל.

ואכן, מחקרים בעולם ובישראל שבדקו את השפעת שכר המינימום על התעסוקה, מצאו כי קיימת, בדרך כלל, השפעה שלילית על אוכלוסיות ספציפיות - צעירים, נשים ומיעוטים - וכן על ענפי משק סחירים.

מחקר שנערך בישראל על ידי פלוג, קסיר ורובינשטיין, מצא השפעה שלילית של שכר המינימום על התעסוקה בענפים הסחירים - עלייה בת 1% בשכר תגרור הפחתה של 0.5% במספר המועסקים. כידוע, התעשייה היא אחד הענפים בעלי דרגת הסחירות הגבוהה ביותר במשק. היא חשופה לחלוטין לתחרות בשוקי חו"ל ומול היבוא בשוק המקומי, ומכאן נובע חששם הכבד של התעשיינים לפגיעה בכושר התחרות.

ניתן למצוא מאמרים המצביעים על קשר חיובי בין שכר המינימום לבין תעסוקה. אחד המפורסמים שבהם הוא מאמרם של Kruger & Card, שסביבו התפתחה ספרות מקצועית שלמה שהצביעה אחת לאחת על כל הטעויות המקצועיות, הלוגיות והטכניות של עורכי המחקר.

המחקר בחן את השפעת שכר המינימום על מסעדות מזון מהיר בניו ג'רסי. נמצא שלאחר העלאת שכר המינימום, היקף התעסוקה דווקא עלה. המבקרים טענו כי מדובר בענף ייחודי - מזון מהיר, וכי אין לצפות להשפעות דומות בכל ענפי המשק. חוקרים אחרים שיחזרו את המחקר, והגיעו לתוצאות הפוכות - ירידה בתעסוקה.

נדמה שאין עוררין על כך שאת המשק הישראלי מאפיין מודל הענפים הסחירים - ולא מודל הענף המקצועי הבלתי סחיר לחלוטין.

ובל נשכח כי עדיין מרחפת על צווארנו כחרב פיפיות הצעתם של הח"כים פרץ וכץ להעלות את שכר המינימום בכ-50% נוספים - לכ-1,160 דולר. האם הצעה זו תוביל לגידול בתעסוקה, לצמצום הפערים החברתיים ולהקטנת ממדי העוני? והרי אלה מטרותיהם של המצדדים בחוק.

תמימי דעים אנו עם אלו הגורסים שעל המדינה להתערב מבלי לתת לכשלי השוק החופשי להיות הקובעים הבלעדיים, אך לא בתחום שכר ויחסי עבודה. על המדינה להתערב, למשל, בתחום פיתוח התשתיות, ואם בהון אנושי עסקינן, על המדינה להתערב בחינוך ובהכשרה. בתחום זה אכן קיים כשל שוק, כאשר התשואה שרואה לפניו המשקיע הפרטי אינה זהה לתשואה לכלל החברה והמשק.

נכון, צודקים האומרים כי המאבק נגד עבודה זולה הוא בנפשה של מדינת ישראל, אך הפתרון אינו חקיקת חוקים - אלא השקעה בחינוך. עלייה ברמת ההשכלה, שתלווה בגידול בפריון, תוביל לעלייה מקבילה בשכר. לשם פיתוח ההון האנושי כנכס המניב תשואה כלכלית וחברתית, נדרשת דווקא מעורבות של הזרוע המבצעת - ולא של הרשות המחוקקת.

מעורבותה של הזרוע המבצעת נדרשת גם בתחום האכיפה. סוד גלוי הוא שיותר מ-200 אלף איש בישראל משתכרים פחות משכר המינימום. בתחום זה מומלץ לאמץ שיטות הנהוגות במדינות אחרות, לרבות הגברת המודעות ויצירת שיתוף פעולה עם ארגוני המעסיקים. כן, דווקא לארגוני המעסיקים יש אינטרס להג