מקורות בנקאיים: בנק ישראל אישר לנוחי דנקנר להאריך הנאמנות לאחזקותיו במלח

מקורות בנקאיים אמרו אתמול כי בנק ישראל אישר לנוחי דנקנר להמשיך להחזיק את מניותיו בחברת תעשיות מלח (17.5%) בנאמנות עיוורת. המניות מוחזקות בנאמנות מיולי 2003, והיו אמורות להימכר עד אמצע נובמבר 2004. תעשיות מלח שותפה בגרעין השליטה בבנק הפועלים. ככל הנראה, בעקבות מכירת האחזקות בבנק דיסקונט וצמצום החובות של אי.די.בי לבנק הפועלים, איפשר בנק ישראל לדנקנר להאריך את הנאמנות. על פי חלק מהמקורות, תוקף הארכה הוא לשלוש שנים.



תעשיות מלח החזיקה בתקופת האישור הראשון לנאמנות עיוורת בכ-11% ממניות בנק הפועלים, חלקן מניות שליטה וחלקן מניות חופשיות. דנקנר החזיק באותה תקופה בשרשור בכ-2% ממניות הבנק.



בנק ישראל התנה את אישור עסקת רכישת השליטה באי.די.בי על ידי נוחי דנקנר במאי 2003 במכירת אחזקותיו בתעשיות מלח. דנקנר עמד למכור את אחזקותיו בתעשיות מלח לבני משפחת דנקנר האחרים בעסקת אלרן, ואולם עסקת אלרן לא יצאה לפועל.



לאחר מו"מ ממושך הסכים בנק ישראל לאפשר לדנקנר להפקיד את מניותיו בתעשיות מלח בנאמנות עיוורת. דרישות בנק ישראל נבעו משתי סיבות. בעת רכישת אי.די.בי החזיקה הקבוצה בכ-13% ממניות בנק דיסקונט. על פי כללי בנק ישראל, דנקנר לא היה יכול להחזיק בו זמנית בשני בנקים - בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט.



בנוסף לכך, אי.די.בי קיבלה מבנק הפועלים הלוואות בהיקף של 900 מיליון דולר. לאחר רכישת השליטה באי.די.בי הוגדרו הלוואות אלה כאשראי לאנשים קשורים לבנק, מכיוון שדנקנר נמנה עם בעלי הבנק. על פי הנחיות בנק ישראל, בנק הפועלים אינו יכול לממן לאנשים קשורים הלוואות בהיקף העולה על 10% מהונו. ההלוואות לאי.די.בי חרגו מהשיעור המותר.



מאז רכישת השליטה באי.די.בי מכר דנקנר את כל אחזקות הקבוצה בבנק דיסקונט. בנוסף לכך הוא עסק בגיוס מתמשך של איגרות חוב, שחלקן שימשו להחזר הלוואות לבנק הפועלים. על רקע זה, לקראת פקיעת מועד הנאמנות העיוורת חודשו המגעים בין נציגיו של דנקנר לבנק ישראל, כדי לבחון מתן ארכה לנאמנות העיוורת.