וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עמי גניגר בדרך לערוץ 2: "אנחנו לא הכנסנו לצוות אף אחד בגלל זה שהוא מזרחי או חובש כיפה"

הדר חורש

25.2.2005 / 11:09

לכאורה לא חסר לעמי גניגר דבר: הוא בן למשפחת התעשיינים שייצרה את "נקה 7" והקים את אחת מחברות ההפקה הגדולות בתעשיית הטלוויזיה; אבל גניגר רוצה עוד משהו - הוא רוצה להשפיע ולשם כך הקים את חברת "כאן" כדי להתחרות על אחד הזיכיונות של ערוץ 2



כבר 14 שנים מנסה עמי גניגר לקבל זיכיון לשידור בערוץ מסחרי, ורק עכשיו הוא מרגיש קרוב למטרה. גניגר הוא המתחרה החדש על אחד משני הזיכיונות של ערוץ 2, אבל אינו חדש בנוף הטלוויזיוני. כמעט כל דבר חשוב שקורה בענף עובר דרך משרדי חברת ההשקעות שלו ברעננה, מסביב לשולחן הקבוע שלו בעומק בית הקפה רביבה וסיליה ברמת השרון, בכנס התקשורת השנתי שהוא מארגן בראש פינה או במסיבת הפתיחה של עונת השידורים שהוא מארגן מדי קיץ על מדשאת ביתו בכפר שמריהו, שם הוא מתגורר עם רעייתו אריאלה, בתו של הצייר ראובן רובין. הוא מכיר את כולם, לפעמים מתחרה, לפעמים שותף, ובהרבה פעמים שותף סוד. הוא לא מחמיץ כנס, מסיבת קוקטייל, דיון גורלי או משמים בוועדת הכלכלה של הכנסת על עתיד ערוץ 10. תמיד יש לו משהו להגיד, לכל אחד, ואם הוא שקוע בשיחה הוא תמיד פוזל אל מכר חולף ומחווה באצבע המורה תנועת גלגול לאמור "יש לי איתך דיבור אחר כך", כי לגניגר יש דיבור עם כולם: רעיון לשינויי תקנון לפקיד הבכיר, הצעת תיקון חוק לחבר הכנסת, עצה לעיתונאי, הצעת שותפות עסקית למפיק, רעיון לסדרה לזכיין.



הזכיינים הוותיקים מכירים היטב את גניגר, שעסקי ההפקות שלו מגלגלים מחזור של כ-90 מיליון שקל בשנה. החברה המשפחתית "תיא תקשורת", שעליה הוא חולש, מעסיקה כ-500 עובדים, מהם 150 עובדים קבועים. אולפני הרצליה שבבעלות תיא מארחים את משרדיה של חברת "רשת", ותיא היא המפיקה העיקרית שלה.



לישראלים מבוגרים מוכר השם תיא מתחום אחר. גניגר, בן 56, הוא בן למשפחת תעשיינים שיסדה את מפעל הטואלטיקה תיא, זה שייצר את האל-סבון "נקה 7", את הסבון הנוזלי "דרמפון" ואת מי הפה "תיאדנט". אחיו הגדול אריה יועד לרשת את ניהול המפעל ואף נשלח לשם כך ללימודים בארצות הברית; עמי בחר בלימודי משפטים ונעשה עורך-דין מסחרי.



את הקריירה המשפטית שלו החל במשרדו של שר המשפטים לשעבר, עו"ד חיים צדוק. בשנות השבעים יצא לארצות הברית ועבד במשרד עורכי-הדין קרוניש-ליב, שייצג לקוחות עסקיים גדולים ובהם הבנקאי אדמונד ספרא. בשנות השמונים חזר לישראל אך המשיך לייצג את ספרא, שכעבור זמן רכש את הבנק הבינלאומי הראשון. גניגר עסק גם בהקמה ובהפעלה של קרן אייסף שייסד ספרא, המממנת פרויקטים לגישור פערים חברתיים.



המשרד הראשון שפתח גניגר בישראל היה בבית אסיה, בשותפות עם בת כיתתו לשעבר צביה גרוס, רעייתו של הפרופסור למשפטים יוסף גרוס והיועצת המשפטית למשרד הביטחון. עם לקוחותיו העסקיים נמנתה חברת אמפל (חברה בת אמריקאית של בנק הפועלים) והאחים יוחננוף. אחר כך הצטרף גניגר כשותף למשרד גולדפרב-לוי, שייצג את דיסקונט השקעות, סאיטקס, אי-סי-איי ועוד. גניגר ייצג גם את אפרים ריינר, מנכ"ל משותף של בנק הפועלים, לפני ועדת בייסקי שחקרה את פרשת ויסות מניות הבנקים.



ב-1991 שיכנע גניגר את אחיו ואת אחותם רות שאין עתיד לתעשייית הקוסמטיקה בישראל, והם מכרו את המפעל המשפחתי על מותגיו, שהוא היום חלק מקבוצת קרליין. אבל את השם תיא שמרו לחברת ההשקעות שלהם, וגניגר נטש את מקצועו ועשה הסבה לעסקים. "רציתי לחזור להיות אדון לזמני", הוא אומר. "כשאתה עורך-דין, אפילו אם אתה הכי מצליח והכי יקר, הלקוח העשיר שלך רואה בך בסך הכל נהג מונית. אני זוכר שהיינו במלון בשוויץ, חבורה של עורכי דין מכל העולם שעבדה על עסקה עבור אדמונד ספרא. אנחנו יושבים במלון ומחכים לו, עורכי דין שמקבלים 300 דולר לשעה, וספרא מודיע פתאום שמתחשק לו לבלות עוד יום בסקי ושנחכה לו. ואני שונא לחכות לאנשים אחרים".



הבחירה שלו בעסקי תקשורת היתה מתבקשת, הוא אומר, משום שהאפשרות הקורצת האחרת היתה עסקי אשפה: "מעבודה שעשיתי קודם לכן עבור לקוח למדתי ששני התחומים הצפויים לצמיחה מהירה בשנות התשעים הם המיחזור והתקשורת. הסתובבתי בארץ וראיתי את כל מפעלי המיחזור ואחר כך חשבתי: מה עושה מי שיש לו מפעל מיחזור? הוא יושב ביום שישי עם החברים בסלון ומספר 'היום ראיתי מכונה שהופכת זבל עזים לזבל סוסים בצורה עוד יותר יעילה'? בעסקי התקשורת אתה יכול לפחות להגיד שדיברת עם שחקנית מפורסמת".



אהבה זה כואב



למכרז על ערוץ 2 מתייצב גניגר בראש חברה שהקים במיוחד לשם כך, הנקראת "כאן". מכריו אינם מתפלאים על כך שהוא המתחרה היחיד המתמודד בראשות חברה אחת, בלי שותפים שצריך להתפשר עם דעתם. למרות שהוא אמן ההתרועעות, אין לו הרבה חברי נפש. חברו האישי המפורסם ביותר הוא אורן מוסט, שהיה מנכ"ל הוצאת הספרים "כתר", המשנה למנכ"ל סלקום, מנכ"ל חברת התקשורת "גילת לוויינים" ויו"ר איגוד המפרסמים. עכשיו נושא מוסט בתואר יו"ר כאן.



שותפיו העסקיים של גניגר מצאו בו לא פעם ידיד טוב ושותף שקשה לרצותו. גם אחיו ושותפו, ד"ר אריה גניגר, ידע עליות ומורדות ביחסים העסקיים איתו. גניגר נקלע לעימותים קשים עם המפיק אביב גלעדי, שעמו היה שותף בחברת "נגה תקשורת" וניהל משא ומתן על כניסתו לשותפות ב"תיא". עם מנכ"ל HOT רם בלינקוב הוא אינו מדבר ואינו מקיים יחסי עבודה, למרות שחברת הכבלים היא אחד הלקוחות הגדולים להפקות מקומיות. "עמי הוא איש מקסים וחבר נהדר", אומר מכר ותיק שלו. "עסקים הוא אוהב לעשות לבד".



חברות ההפקה ידועות בציבור הרבה פחות משלוש הזכייניות, "רשת", "קשת" ו"טלעד", ועד לפני חודשים אחדים האלמוניות יחסית הזאת לא הטרידה את גניגר. קהל לקוחותיו הפוטנציאלי היה ממילא מצומצם: זכייני הטלוויזיה והרדיו, הערוצים הממלכתיים, תחנות טלוויזיה זרות וכו'. רק אנשי המקצוע והמקורבים מתעניינים באמת לדעת איזו חברת הפקות עומדת מאחורי תוכנית המשודרת בטלוויזיה. תיא מזוהה עם תוכנית המתיחות ארוכת השנים "פספוסים" אבל הפיקה מגוון תוכניות, מהטלנובלה "אהבה מעבר לפינה" ועד סדרת הדרמה "אהבה זה כואב", מהסרט התעודי "פעם אלמנה פעמיים שכול" ועד תוכנית המציאות העכשווית "דרוש מנהיג".



גניגר אינו מעורב בבחירת התכנים ואף אינו צופה בכל פרק שמפיקה החברה. מ"אהבה מעבר לפינה" הוא ראה שני פרקים. על סדרות הריאליטי הוא אומר "זה מוצר אופנתי שיש

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully