מוסא ג'ואליס הוא חירש-אילם, תושב מזרח ירושלים. הוא מתקשר עם העולם בשילוב מגושם של שפת סימנים וקריאת שפתיים בערבית, שפה שאותה אינו יודע על בוריה. עשר שנים עבד בניקיון באוניברסיטה העברית בהר הצופים, מהן שש בפקולטה למשפטים. בבוקר שטף את המסדרונות שלאורכם תלויות כרזות המרוממות את זכויות האדם; אחר הצהריים טיאטא ושאב את אולם 302 המפואר של הפקולטה.
לפני שנה הופסקה עבודתו, אחרי שהקבלן שהעסיק אותו הפסיד במכרז לניקיון האוניברסיטה. יחד עם 90 עובדי הניקיון האחרים נקרא ג'ואליס למשרדי חברת "שירותים קבלניים", שם ישב בחוץ במשך יומיים מבלי להבין מה קורה. לבסוף זומן פנימה, הונח בפניו טופס בעברית ואחד המנהלים סימן לו לחתום. בכך הסכים ג'ואליס לקבל פיצויים של 2,000 שקלים בעבור עשר שנות עבודתו, חלקן ביותר ממשרה אחת, וויתר על כל תביעה נגד החברה.
ג'ואליס הוא אחד מ-13 עובדים שהגישו השבוע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד קבלן הניקיון. העובדים תובעים כמעט 600 אלף שקלים בגין תנאים סוציאליים שלא שולמו להם כדין וכמיליון שקלים פיצויי פיטורים. את התביעה הכינו וכתבו 12 סטודנטים ושני עורכי דין מהקליניקה המשפטית של האוניברסיטה, לבקשתו של מנכ"ל האוניברסיטה הקודם, משה ויגדור.
התביעה אמנם מכוונת נגד הקבלן, אבל בקליניקה סבורים שבהתנהלותה בפרשה גם האוניברסיטה מודה בחבותה כלפי עובדי הניקיון ואף חושפת עצמה לתביעה אפשרית מצדם (למשל, אם הקבלן לא יוכל לשלם פיצויים שייפסקו).
"זה בלתי נסבל לדבר על זכויות אדם כשאצלנו בבית קורות עוולות כאלה", אומר עורך הדין יובל אלבשן, מנהל הקליניקות המשפטיות.
הפרשה החלה כשפרופסורים כמו ורד ויניצקי-סרוסי ואלון הראל פנו להנהלה בקשר לתנאי ההעסקת העובדים. בתגובה פירסמה הלשכה המשפטית של האוניברסיטה מודעות בערבית ברחבי הקמפוס, הקוראות לעובדי הקבלן שחשו נפגעים לפנות אליה. ללשכה הגיעו עשרות עובדים, וויגדור ביקש מהקליניקה לעזור להם לתבוע את המגיע להם, ואישר את השקעתן של מאות שעות בהכנה הסבוכה של התביעה.
היועצת המשפטית של האוניברסיטה, פפי יקירביץ', מציינת שכלקח מהפרשה הוקמה ועדה שעוקבת אחר תנאי ההעסקה של עובדי קבלן ובודקת את התלושים שלהם. יקירביץ' מספרת שלאחר שנתלו המודעות הגיעו מכתבים מהקבלן שכתב שהוא רואה "בחומרה רבה" את פעילות האוניברסיטה למען העובדים, ודרש שתפסיק להתערב בעניינים שבינו לעובדיו. "אנחנו דוחים את האיומים המרומזים במכתבך", ענתה האוניברסיטה.
התביעה קובעת תקדים המנוגד להלוך הרוחות בשוק העבודה הפרטי והציבורי-ממשלתי בישראל, שבו גופים שמשתמשים בשירותי קבלן עושים את כל האפשר מבחינה משפטית להרחיק עצמם מכל חבות כלפי העובדים. "האוניברסיטה אמנם לא העסיקה אותם, אבל הם עבדו בחצר שלה. אני לא מכירה אף מקרה אחר שמעסיק התנדב להגן על עובדי קבלן. חייבים ליצור נורמה שלא משתמשים בעבודה פוגענית, כשם שלא קונים מוצרים שמיוצרים בתנאי עבדות על ידי ילדים", אומרת עורכת הדין יעל מנשה, מומחית לדיני עבודה שהגישה את התביעה בשם העובדים יחד עם אלבשן.
הפסיקה בקשר לחבות המשפטית של המשתמש הסופי כלפי עובדי קבלן אינה חד-משמעית והנושא שנוי במחלוקת. "האוניברסיטה לא מתחבאת מאחורי תירוצים משפטיים ומגלה אחריות כלפי אלה שעבדו בקרבנו. אנחנו מקווים ליצור תקדים שמוכיח את אחריות המשתמש כלפי עובדיו", אומר אלבשן.
"מדובר בתובענה שיש לה חשיבות בבחינת עיצוב פני העבודה בחברה הישראלית ושיבה לתפישה בה העובד אינו משאב ו/או מצרך נטול זכויות", נכתב בתביעה. "שירותים קבלניים" סיפקה שירותי ניקיון לאוניברסיטה במשך יותר מ-15 שנה. משלא חודש החוזה שלה, זימנה החברה את העובדים למשרדיה. ביום הראשון, על פי התביעה, המתינו בחוץ עד שעות הצהריים אבל איש לא התייחס אליהם. למחרת הם שבו, והעובדים הוותיקים יותר, כמו ג'ואליס, נקראו פנימה והוצעו להם סכומי פיצויים המהווים פחות מ-20% מהמגיע להם, על פי כתב התביעה. ביום השלישי התייצבו שוב, והפעם קיבלו חלקם שיבוצים לעבודות במקומות כמו מודיעין ומעלה אדומים. נוסף על העובדה שנסיעה למקומות אלה מצריכה לעתים מעבר במחסומים שבהם מעוכבים תושבי מזרח ירושלים במשך זמן רב, עובדים שניסו להגיע למעלה אדומים כלל לא נאספו לעבודה ואילו במודיעין הקבלן שאליו נשלחו נעלם, נטען בתביעה.
לעומת זאת החברה טוענת שלעובדים הוצעו מקומות עבודה חלופיים בהיקפים ותנאים מקבילים לאלה שמהם נהנו באוניברסיטה - ומשסירבו, הם אינם זכאים לפיצויים. עורך הדין דני שלום, המייצג את החברה, אומר שרוב העובדים דחו את ההסדרים שהוצעו להם משום שרצו לעבוד באוניברסיטה, והם מועסקים אצל הקבלן שזכה במכרז. אלבשן, שדוחה את הטענות. אומר שההצעות לעובדים היו בלתי סבירות ובלתי רלוונטיות. חלקם אכן עובדים אצל הקבלן החדש, אבל זכויותיהם לא נשמרו.
העובדים עברו דרך ארוכה מהמפגש הראשון עם הסטודנטים ועורכי הדין. לפגישה, שהתקיימה באותו אולם 302 שג'ואליס ניקה, הגיעו כ-60 עובדים, שסירבו לשבת. "הם היו כל כך רגילים לנקות את האולם שלא עלה בדעתם שמותר להם לשבת", אומר אלבשן. "הם הורגלו להירמס ולא להרים את הראש מהסחבה".
האוניברסיטה בירושלים תובעת פיצויים על ניצול עובדי הניקיון שלה
רותי סיני
25.2.2005 / 11:42