שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שיצר, כתבה השבוע בהחלטתה, כי השקפת שני עמיתיה להרכב בית המשפט תיצור אפליה בין עני לעשיר. "הגביר שהממון בכיסו יוכל לפדות עצמו ממאסר והאביון ישב מאחורי סורג ובריח", כתבה השופטת שיצר. שיצר כתבה את הדברים בפסק דין שניתן השבוע בעניינו של עו"ד משה שוב, מעורכי הדין הבולטים בישראל בתחום המקרקעין.
דבריה של השופטת כוונו נגד השופטים דבורה ברלינר וזאב המר, שהחליטו להקל השבוע בעונשו של עו"ד שוב. ברלינר עמדה בראש ההרכב והיא אחת המועמדות המובילות להיבחר בקרוב לבית המשפט העליון.
שוב, בן 73, הוא איש עסקים עתיר נכסים. בנובמבר 2002 הורשע על ידי בית משפט השלום בתל אביב בהעלמת הכנסות בסך 2.7 מיליון שקלים. הוא נידון על ידי השופט דוד רוזן לתשעה חודשי מאסר בפועל ולקנס של 100 אלף שקלים. החברה המשפחתית שהוא מבעלי השליטה בה נקנסה אף היא ב-100 אלף שקלים.
עו"ד שוב והפרקליטות הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי הן ביחס להרשעה והן ביחס לעונש. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל השבוע חלק מערעור הפרקליטות ודחה את ערעור שוב והחברה המשפחתית. שלושת שופטי הערעור (ברלינר, המר ושיצר) אימצו את קביעתו של שופט בית משפט השלום רוזן, שקבע כי הנאשם, באמצעות החברה המשפחתית, רכש ב-1990 חברה קבלנית לבנייה (ירון ישעיהו בע"מ) והיסווה את רכישתה ואת ההכנסות האישיות שנוצרו מרכישתה כהוצאות בנייה של החברה המשפחתית. התיזה של שוב בערעור, ולפיה לחברה הנרכשת לא היה שווי כלכלי - נדחתה.
ביחס לעונש נחלקו הדעות במחוזי: השופטים ברלינר והמר החליטו להמיר את המאסר בפועל בשישה חודשי עבודות שירות.
ביחס לקנס שהוטל על שוב, החליטו השופטים ברלינר והמר להכפילו פי עשרה: מ-100 אלף למיליון שקלים. כמו כן, הוחלט להכפיל את הקנס על החברה פי חמישה - ל-500 אלף שקלים. השופטת שיצר סברה, כי יש להותיר את עונש המאסר כפי שגזר השופט רוזן.
השופטים ברלינר והמר כתבו בהחלטתם, כי גילו של שוב הוא אחת הסיבות לאי שליחתו למאסר. כמו כן, העובדה שהעבירות בוצעו לפני 15 שנים. לדעתם, החמרה של ממש ברכיב הקנס הכספי "יכולה לאזן נכונה ענישה שאינה כוללת מאסר מאחורי סורג ובריח ומסתפקת במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות", כתבו שופטי הרוב. נסיבות מקלות נוספות בהן התחשבו השופטים: רעייתי מתה בזמן ההליכים וכן העובדה שעשרות שנים פעילותו המקצועית כעורך דין היתה ללא רבב. השופטים הדגישו, שאף אחד מהנימוקים בפני עצמו לא היה מביא להתערבות בעונש, אלא מכלול הנסיבות.
השופטת שיצר לא השתכנעה גם ביחס לנימוק של הגיל כנסיבה מקלה. בין היתר כתבה השופטת, כי דווקא גילו וניסיונו של עו"ד שוב עומדים לחובתו ולא זכותו. "המערער (עו"ד שוב) גם לא פעל מתוך מצוקה כלכלית. המערער אפילו לא טען כי נזקק נואשות לסכומים אותם העלים".
השופטת שיצר מציינת, כי אכן גילו של הנאשם הוא שיקול משמעותי ביותר. "ואולם אדם לא הופך לחסין בפני מאסר עם הגיעו לגיל מבוגר. אין להעלות על הדעת שאדם יתיר לעצמו לבצע עבירות בגיל מבוגר, מתוך הנחה שלא יישלח למאסר". השופטת חתמה את החלטתה בכך, כי העדפת האינטרס הציבורי על השיקול האישי של עו"ד שוב עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט.
שוב היה מיוצג בתיק זה על ידי שלושה עורכי דין, מהבולטים בתחום משפטי הצווארון הלבן. בערכאה הראשונה על ידי עו"ד גיורא אדרת ומשה דרוקר. בערעור הצטרף לאדרת עו"ד פנחס רובין. המדינה היתה מיוצגת על ידי עו"ד איריס שמואלי.
שופטת מחוזית בדיון בעניינו של עו"ד משה שוב: בית המשפט מפלה בין גביר לאביון
צבי הראל
3.3.2005 / 9:01