לפני כמה חודשים עברה רשות ניירות ערך מהפכה בבקרה שהיא מפעילה על החברות הציבוריות. 30 רפרנטים ברשות מונו כאחראים למעקב על כ-630 חברות ציבוריות. מינוי הרפרנטים נעשה במסגרת ייעול עבודת רשות ני"ע וכדי למנוע סיבוך בירוקרטי שבו החברות נאלצו לפנות למספר רב של גורמים עבור כל שאלה שעלתה בנוגע לפעילותן השוטפת, כגון הבהרות על ניגודי עניינים, השקעות, הגשת תשקיף וכו'.
במסגרת ההתארגנות החדשה הקימה רשות ני"ע כ-6 צוותים של רפרנטים, עם ייצוג של משפטנים ורואי חשבון. החלוקה מתבצעת כך שכל רפרנט מקבל מספר חברות בהתאם לתחום בו הוא מתמחה או מכיר. מבחינת הרשות, הרפרנט הינו "one stop shop" לכל הסוגיות שבהן מתחבטת החברה.
על פי דיווחים ממספר חברות, כמה רפרנטים בחרו להתוודע אל מפוקחיהם בחברות בדרך של "התקלה" מלווה בהצגת שאלות נוקבות שגרמו ללא מעט מנהלים להזיע. שיטת העבודה הנ"ל, עדכון הנחיות של הרשות כמו גם יישום המלצות ברנע הגבירו את הרגישות לפרסומים בעיתונות שלא הגיעו לאתרי האינטרנט של הבורסה והרשות.
כך למשל, נאלץ בנק הפועלים להוציא הודעה רשמית לבורסה, עם חתימתם של צביקה זיו ושלמה נחמה, המאשרת את צפי התשואה על ההון שנמרח על גבי העיתונים כבר יום קודם. מקרה נוסף שבו ראינו את תביעת האצבע של הרפרנט, מן הסתם עם גיבוי של בכירי הרשות, היה בדיווח על אי הסדרים בדירקטוריון דור כימיקלים.
המקרה הקלאסי הוא כמובן זה של בנק המזרחי, שנאלץ לפרסם את השתלשלות העניינים בפרשת מענק הפרישה של ויקטור מדינה. המשותף להודעות אלה ולרבות אחרות הוא שבכולן מופיע המשפט הבא, בגירסאות שונות: "לבקשת רשות ניירות ערך...". כלומר, דיווח שנכפה על החברה לבקשת הרשות.
במסגרת חובת הגילוי הנאות, מתן הזדמנות שווה לכל המשקיעים והחובה המשפטית של החברה לעמוד מאחורי הדיווחים שלה, ברור כי הרשות פועלת בכיוון הנכון, גם אם השפעת הפעולה סמלית, (כמו בדיווח של בנק הפועלים לבורסה, יום אחרי שגברת כהן המיתולוגית קראה על התשואה העתידית בעיתון).
אלא שבמקרים היותר חריפים של מסירת מידע שוטף ומידע צופה פני עתיד (מידע בנוגע למצבה העתידי של החברה), הרשות לא נגעה כלל. עשרות חברות מקיימות במהלך פעילותן השוטפת תדרוכים אקסלוסיוויים למספר מצומצם של אנליסטים. התדרוכים כוללים מידע צופה פני עתיד למכביר, כזה שאור השמש לא שזפה אותו אלא אם כן הוא מודלף לעיתונות, אם בכלל. עוד מעט תתחיל עונת ההערכות על תוצאות החברות הגדולות לשנת 2004, הרבה ניחושים לא יהיו שם.
דוגמא נוספת היא ה"רואד שואו" (ROAD SHOW) המתקיים לפני שחברה נסחרת מגייסת הון בבורסה. רק המשקיעים הגדולים זוכים לראות את טיוטת התשקיף. המשקיעים הקטנים נאלצים לחכות עד ימים ספורים לפני הגיוס - ניחא. הבעיה היא שהמידע שכלול בתשקיף יכול להיות יקר מאוד. כמה חברות שגייסו לאחרונה בהנפקת SECONDARY (הנפקה שנייה) הצליחו לעורר את הניירות שלהם, כאשר המשקיעים מהציבור הרחב נאלצו להמתין עד לפרסום תשקיף כדי להבין במה המדובר.
בהתייחס לתדרוכי האנליסטים, אומרת הרשות לניירות ערך כי "בעניין זה חל הדין הכללי לגבי איסור שימוש במידע פנים. כאשר התרחש אירוע המחייב דיווח, יש להגיש בגינו דו"ח מיידי לפני שהמידע הכלול בו פורסם ברבים בידי התאגיד. הרשות סבורה כי מידע החשוב למשקיע הסביר חייב להיות מדווח באופן שיוויוני ונגיש לכל הציבור, ובהקשר זה נבחנת התאמת Regulation FD למשטר הגילוי והדיווח בישראל. חברה ציבורית אינה מנועה מלקיים שיחות עם אנליסטים או כל ציבור מצומצם אחר, אולם עליה להיות ערה לכך כי מסירת מידע שלא דווח לציבור בדו"ח לפי חוק ניירות ערך, עלולה להיחשב כמסירת מידע פנים." בנושא גיוסי ההון אומרת הרשות כי "למשקיעים מוסדיים אין עדיפות בנושא המידע על פני משקיעים אחרים".
רשות ני"ע חילקה את האחריות על כ-630 חברות ציבוריות בין 30 רפרנטים
עומר שרביט
3.3.2005 / 18:49