"אנחנו לא עשירים - אנחנו מאושרים", אומרים בני הזוג ברוניצקי, שהחברות שבשליטתם גייסו 1.9 מיליארד דולר בשנתיים האחרונות

פרצי הצחוק הרמים שבקעו ממשרדו של יו"ר חברת אורמת, יהודה ברוניצקי, עוררו את סקרנותם של העובדים. מי שעבר ליד הדלת הפתוחה וניסה להציץ לחדר ראה מראה לא שגרתי: ברוניצקי, ומנכ"לית החברה, אשתו, יהודית, ישבו במשרד, מחויכים באופן מדאיג וסמוקים עד לתנוכי האוזניים. לידיעת העובדים, מה שגרם לזוג הראשון של עולם העסקים הישראלי, המורגל בראיונות כלכליים כבדי ראש, לצחקק כמו זוג מתבגרים בגיל הטיפש-עשרה היתה השאלה: "כיצד הכרתם?"



בחודש הבא תחגוג אורמת ארבעים שנה להיווסדה, ובמסגרת החגיגות הסכימו הזוג ברוניצקי להתראיין "בנעלי בית" ולדבר לא רק על פעילות החברה, אלא על הזוגיות בעבודה וכברת הדרך הארוכה שעשו מהחדר הקטן בדירתם ביבנה, שבו תיכננו תחנת כוח סולרית לשליטה באחת מהחברות המובילות בעולם בייצור חשמל מאנרגיה גיאותרמית.



יהודית ברוניצקי מתרגשת. לא כל יום חוגגים ארבעים. בסוף מארס יתכנסו עובדי החברה למפגש וארוחה חגיגית בים המלח. ב-1978 הקימה אורמת ברכות שמש בים המלח במטרה להפיק חשמל מאנרגיית השמש. הפרויקט נכשל מסחרית, אבל אבן היסוד לעסקים העולמיים של אורמת הונחה אז.



"אנחנו סוגרים מעגל", אומרת ברוניצקי. "כשהקמנו את בריכות השמש בים המלח זו היתה הפעם הראשונה שהעזנו להגיד בקול רם שהשאיפות שלנו הן מעבר לפינה הקטנה שלנו. חשבנו שאם נצליח, נוכל לייצר חלק גדול מהחשמל שמדינת ישראל צריכה מאנרגיית השמש, ולא נהיה תלויים בדלק מיובא. זה הבסיס העסקי וגם האסטרטגי של מה שאנחנו עושים היום. לכן אנחנו חוזרים לים המלח, למקום שבו התחלנו".



יהודה, בן 70, ויהודית, בת 64, הם זן נדיר בנוף העסקי הישראלי. אנשים צנועים, מכורים לעבודה, המשלבים מחויבות לאיכות הסביבה ואנרגיה ירוקה בעשייה עסקית משגשגת. בחצר המפעל של אורמת ביבנה הם הקימו בית ספר מקצועי לילדים שנפלטו ממסגרות עיוניות, ובוגריהם משתלבים בעבודה בחברה. אף שכל הלקוחות שלהם בחו"ל הם נוהגים לומר שהם מחויבים למשפחות שהמפעל מפרנס ביבנה. שווי המניות שלהם בחברת אורמת תעשיות הוא כ-640 מיליון שקל, אבל הם חיים בפשטות, ולא נמנים עם חמשת מקבלי המשכורות הגבוהות בחברה.



קפה בכוסות קלקר



יום חמישי. שש בערב. השער הכבד נפתח באטיות ומאפשר למשאית עמוסה להיכנס למפעל אורמת באזור התעשייה של יבנה - צריפונים בני קומה אחת, צבועים בלבן, חדר אוכל, בית ספר, כבישים, מדרכות. העובדים מתחילים לצאת הביתה. ליהודה ויהודית מחכה עוד יום ארוך. על קירות המשרדים תלויים תצלומים של תחנות כוח שהקימו בעולם: בפיליפינים, באלסקה, בתאילנד, בניו זילנד. המשרדים פונקציונליים וצנועים. הריהוט פשוט וחף מפאר. יהודה מציע שתייה חמה. הוא מדליק את הקומקום החשמלי שמסתתר מאחורי דלת הכניסה למשרדו ומכין לנו קפה עלית בכוסות קלקר.



כדי להבין את גודל ההצלחה של הזוג ברוניצקי צריך להכיר את ההיסטוריה של החברה. פעילותה של אורמת מתחלקת לשני תחומים מרכזיים: הפעלת תחנות כוח גיאותרמיות שבבעלותה, המניבות הכנסות ממכירת חשמל, והקמת תחנות כוח לחברות אחרות. הטורבינות שמייצרת אורמת מוצבות ביותר מ-60 מדינות בעולם, אף לא אחת מהן בישראל.



אורמת קמה ב-1965. שמה הוא שילוב של המלים אור ומתכת - החומרים שמהם חלם ברוניצקי להפיק אנרגיה. רוב החשמל בעולם מיוצר מחומרים מתכלים ומזהמים כמו דלק ופחם. ברוניצקי האמין ומאמין שעולם התעשייה חייב לעבור לשימוש במקורות אנרגיה בלתי מתכלים, כמו שמש, רוח ומים גיאותרמיים, ובעיקר לא מזהמים.



בתחילת דרכה ייצרה אורמת תחנת כוח קטנה, שהיתה אמורה להפיק חשמל מאנרגיה סולרית באזורים נידחים, ללא עובדים שיתפעלו אותה. וזו הסיבה שהיא עוררה עניין בעולם. הגנרטורים האלה, שנראים כמו קופסת מתכת בגודל של אדם הותקנו בסנגל, באלסקה ובארגנטינה. הם משמשים להפעלה מרחוק של שסתומים בצינור נפט שחוצה את אלסקה ומספקים חשמל לאורך קווי גז ונפט ולמתקני תקשורת שאינם מאוישים באדם, תוך שימוש בסוגי דלק שונים, לאו דווקא באנרגיית השמש.



החזון של ברוניצקי להפיק חשמל מאנרגיית השמש עדיין לא הוגשם. אמנם מבריכות השמש בים המלח הופק חשמל במשך שש שנים, אבל בעקבות קריסת מחירי האנרגיה בעולם התנערה המדינה מהתחייבותה לאורמת לשאת בהוצאות ההפעלה והתחנה הושבתה. למרות הכישלון העסקי, בריכות השמש הוכיחו שאפשר לייצר חשמל ממקורות לא מזהמים - אם לא משמש אז ממים חמים.



ברוניצקי חיפש מקומות בעולם שבהם אפשר להפיק חשמל בתחנות כוח המנצלות את אנרגיית החום של המים החמים או הקיטור בקידוחים גיאותרמיים עמוקים לייצור חשמל ללא זיהום הקרקע והאוויר. אורמת החלה למכור ציוד, כמו טורבינות, לפרויקטים שונים בארה"ב ולאחר מכן לארגנטינה ומקסיקו. במשך שנים רבות היא נחשבה לחברה בעלת פוטנציאל עצום, חזון גדול - ותוצאות מאכזבות. נקודת המפנה היתה ב-1996 כאשר החברה ביצעה שינוי אסטרטגי. היא עברה ממודל עסקי של ייצור והקמת תחנות כוח גיאותרמיות לחברות אחרות לפעילות של רכישת והפעלת התחנות. בשנים הראשונות המעבר הזה הסב הפסדים, אבל לא לאורך זמן.



פריצת הדרך הגדולה היתה בראשית שנות האלפיים, כאשר ב-17 מדינות בארה"ב חוקקו חוקים המחייבים חברות חשמל להגדיל בהדרגה, בתוך 10 שנים, את כושר הייצור ממקורות אנרגיה "ירוקים" עד שיגיע ל-15% מכושר ייצור החשמל הכולל שלהן. אורמת עלתה על הגל. בעצם היא כבר היתה שם, מוכנה לזנק בכל הכוח. הזוג ברוניצקי זיהה את הפוטנציאל הטמון בשינוי הרגולציה. בשנים 2004-2001 רכשה אורמת תחנות כוח בנוואדה, הוואי וקליפורניה בהשקעה של 525 מיליון דולר ונהפכה לחברת החשמל הגיאותרמי השלישית בגודלה בארה"ב.



החזון של בן גוריון



"לפני חמישים שנה בן גוריון אמר שבארץ הזו האנרגיה צריכה להיות מהשמש", מספר ברוניצקי, "הוא החליט להקים את המעבדה הישראלית לפיסיקה בירושלים, כחלק ממשרד ראש הממשלה. דבר דומה עשו באנגליה. אם בן גוריון לא היה עושה את זה, לא היתה אורמת. אני הצטרפתי למעבדה ופיתחתי טורבינה שמפיקה חשמל משמש. יום אחד מנהל כוח הא