אדריכל שבנה בכפר שמריהו בית ללא היתר, ומאפייה שפעלה במשך שנים בקריית אונו ללא היתר, הם רק דוגמאות לעבירות הבנייה הרבות הנעשות בישראל. האכיפה והענישה אינן עוזרות להקטנת התופעה, שבתי המשפט השונים הגדירו כ"מכת מדינה". האדריכל מכפר שמריהו נידון לשישה חודשי מאסר בפועל שהומרו לעבודות שירות, ובעלי המאפייה שטענו כי יש בידם היתר בנייה למאפייה, הורשעו (בגלל שההיתר לא היה בידם בפועל) וספגו קנס של 15 אלף שקל וצו סגירה למאפייה.
בתים שלמים שצצים לפתע פתאום מתחת לאף, יכלו להיות נושא לבדיחה אם לא היו עניין כה כאוב מבחינתן של רשויות החוק. לא פעם שולחות הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה כוחות הריסה, בשיתוף עם משטרת ישראל, למבנים בלתי חוקיים שקמים בעיקר בשטחים חקלאיים. כך למשל, מוקם לפתע גן אירועים באחד הפרדסים בשרון, ולצדו בית מגורים לעובדים זרים, ששימש בעבר לול תרנגולות. ברשויות התכנון מנסים לעשות סדר: שוקי אמרני, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז, הוציא באחרונה הנחיות מפורשות המורות לנהוג ביד קשה בעברייני הבנייה.
הוועדות השונות יכולות לעשות מעט מאוד, שכן הן אינן מוסדות ענישה. פעולתן של ועדות אלה מסתכמת לרוב בהוצאת צווי הריסה ובניסיון לגרור את העבריין לבתי המשפט, שהעונשים הנגזרים בהם אינם תמיד קשים במיוחד. עם זאת, לוועדות התכנון המקומיות והמחוזיות יש יכולת פיקוח לא מבוטלת; הן יכולות לשלוח פקחים לשטח, וליצור את הרושם שיהיה זה בלתי אפשרי לבנות ללא היתר ומבלי שהוועדה תטפל בעניין בחומרה.
על פי נתוני משרד הפנים, ב-2004 התגלו 3,509 עבירות בנייה על ידי מפקחי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים. בשנה זו הוגשו לבית משפט 834 תיקים (לא כולל צווים מינהליים מכל הסוגים). העונשים המרביים המבוקשים על ידי התובעים המחוזיים הם קנסות של 67 אלף שקל והריסת מבנה. העונשים המינימליים שנקבעים בבית משפט הם קנסות של 5,000 שקל.
עו"ד חגי אשלגי, ממשרד עו"ד כהן-להט ושות', מספר כי עבריינות הבנייה "רווחת בישראל בהיקפים גדולים. אנשים רבים משנים ייעוד של מבנים חקלאיים למסחר ללא היתרים, בונים מבנים עסקיים ענקיים ללא היתר, כמו למשל בחוצות שפיים, ומשנים את צורתה החיצונית של הדירה מבלי לבדוק אם הדבר פוגע בציבור". אשלגי מספר עוד כי ישנם אנשים שבונים עסקים שלמים ללא היתר, למשל המסעדות בחוף בית ינאי הפועלות ללא היתרי בנייה וללא רשיון עסק.
עו"ד גלעד הס, ממשרד עו"ד הרטבי, בורנשטיין, בסון, המתמחה בין היתר בעבירות בנייה, אומר כי "בית המשפט אכן מתייחס לתופעת עבירות הבנייה כאל מכת מדינה והוא החמיר את גישתו. בערעור שהופעתי בו באחרונה, שעסק בהרשעה של מושבניק שהשתמש בלול כמחסן אינסטלציה, ציין בית המשפט מפורשות כי מדובר במכת מדינה שיש להילחם בה".
עם זאת, לדברי אשלגי הרשויות לא מצליחות להתמודד עם מימדי התופעה. "הרבה פעמים לעבריינים משתלם לעבור על חוקי הבנייה בגלל פעולתן האיטית של הרשויות. אני מכיר מקרה שבו קבלן בנה מעין מרכז מסחרי וביצע בו שינויים המנוגדים להיתר הבנייה, כמו לסגור מסדרונות ולהפוך את הקצה הסגור לחנות, ולהשכירה". אשלגי מסביר כי לעתים לעבריינים "משתלם לצפצף על הליכי התכנון ופשוט לבנות ולנסות לפתור את הבעיות אחר כך". אשלגי חוזר למקרה עם הקבלן ומספר, כי כאשר הקבלן נקלע לקשיים מונה לו כונס נכסים מטעם הבנק. כונס הנכסים ניסה למכור באמצעות ההוצאה לפועל את הנכסים, שאין להם כלל היתר בנייה, ובכך להכשיר אותם. אילו מוסדות התכנון היו פועלים מהר ויעיל יותר", אומר אשלגי, "זה בוודאי היה תורם להקטנת התופעה".
מסתבר שחוקי הבנייה בישראל רחבים מאוד: כל בנייה וכל שימוש, אפילו הקטנים ביותר, מצריכים היתר, וללא היתר - מדובר בעבירת בנייה. הס מסביר: "עבירת בנייה היא בנייה במקרקעין ללא היתר או שימוש במקרקעין ללא היתר. כך, אדם הבונה פרגולה בבית שלו ללא היתר מהרשות המקומית הוא עבריין בנייה, חד וחלק. וכך גם מושבניק, שמשכיר לול כמחסן מבלי שיש בידו היתר לשימוש לא חקלאי".
עם זאת, לפעמים מאשימות רשויות התכנון בעבירות בנייה את האדם הלא נכון. לדברי הס, "זה קורה לעתים נדירות מאוד, היות שקל להוכיח עבירת בנייה או שיש לך היתר או שאין לך היתר, כמעט שאין מצבים אפורים". הס מספר על מקרה בעיר בשרון שבה הוגש כתב אישום חמור על בניית בית שלם ללא היתר. הנאשם נשבע כי האיש שמכר את הבית הראה לו היתר, ואולם הקונה לא שמר את ההיתר ברשותו. חיפוש בארכיון ובמחשב הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ובוועדה המחוזית לא גילה אם אכן קיים היתר כזה. "ואז", מספר הס, "יומיים לפני המשפט, בטעות ממש, התגלה היתר מוזר בתיק אחר בעיר. למזלו של הנאשם, האדריכל שהסתכל בתיק זכר את המקרה, ואכן התברר כי ההיתר של הנאשם תויק בתיק אחר".
ועדות התכנון חסרות שיניים, בתי המשפט מקלים בענישה ועברייני הבנייה חוגגים
צלי גרינברג
10.3.2005 / 16:03