קצא"א מציעה לשנע נפט מנמלי הים התיכון לאסיה בצינור אשקלון-אילת

בקצא"א מונים כמה סיבות ליתרון שלהם:



* רציף פריקת הנפט באשקלון יכול לקלוט מכליות בנפח 300 אלף טון בעוד שתעלת סואץ מתאימה למעבר מכליות קטנות ובינוניות בלבד בנפח של עד 135 אלף טון. התוכנית להעמקת תעלת סואץ כדי לאפשר מעבר מכליות של 350 אלף טון לא תמומש לפני 2020.



* רציף טעינת הנפט באילת יכול לקלוט מכליות ענק של 500 אלף טון. עובדה זו תוזיל גם את עלות ההובלה של הנפט מנמלי הים השחור; אפשר לצרף את מטען הנפט מכמה מיכליות בנפח 135 אלף טון (הנפח המקסימלי של המורשות לעבור במיצרי הבוספורס).



* בנמלי הנפט של אילת ואשקלון יש לקצא"א יכולת אחסון של 2.5 מיליון טון נפט, המאפשרת גמישות בפריקת הנפט והטענתו מחדש.



כדי להכשיר את הצינור להזרמה הפוכה נדרש שינוי במערכת השאיבה וההזרמה של הצינור. ב-2003 השלימה קצא"א הקמת מערכת שאיבה נוספת להזרמת הנפט מצפון לדרום בהשקעה של 15 מיליון שקל. מערכת השאיבה החדשה לא מבטלת את הקודמת, מדרום לצפון, כך שהצינור יכול להזרים נפט שלא באותו הזמן לשני הכיוונים. ב-2004 התחילו בביצוע ההזרמה ההפוכה בכמות של כ-5 מיליון טון. להערכת שחור, ניתן יהיה במשך השנים הקרובות להגיע להזרמת 20 מיליון טון. כאמור, חברות הנפט מצד אחד וקנייני הנפט מצד שני מגלים התעניינות הולכת וגוברת.



הגדלה נוספת של ההזרמה, לקיבולת המקסימלית של הצינור - 40 אלף טון, תחייב השקעה נוספת בפיתוח כושר שאיבה. בקצא"א עדיין מאמינים שבעתיד ישתנו התנאים המדיניים - ישראל תחזור להיות גשר יבשתי והנפט יזרום שוב גם מדרום לצפון.