מורשעי "האומן 17" בערעור לעליון: בית המשפט המחוזי התעלם מתרומתנו לעיר ירושלים בתקופת האינתיפאדה

חמשת בעלי מועדון האומן 17 בירושלים שהורשעו בעבירות מס הגישו לאחרונה ערעור על חומרת העונש לבית המשפט העליון. החמישה טוענים בערעור כי גזר הדין הוא חמור, בשל "מדיניות ענישה" שאינה מתאימה לנסיבותיהן האישיות של המורשעים, "בני טובים" שתרמו רבות לחברה ולקהילה הירושלמית. החמישה טוענים כי גזר הדין סוטה במידה קיצונית מהמלצות שירות המבחן, שעיקרן היה להטיל על המורשעים עונשי עבודות שירות לציבור ולא מאסר בפועל.



כזכור, הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את ראובן לובלין, הלל פרקש, רונן מן, איל כץ ועדי טלמור בעבירות מס. בית המשפט קבע כי החמישה העלימו מס בהיקף של 11 מיליון שקל בשנים 1999 ו-2001, כשמסרו דיווח חלקי על המשכורות ששילמו לעובדיהם במועדון הירושלמי המצליח. השופטת חנה בן עמי כתבה בגזר הדין כי "לא היתה זו מעידה חד פעמית, במשך תקופה של שלוש שנים הם ניהלו שתי מערכות רישומים והעלימו מהכנסותיהם באופן שיטתי ומסודר".



על ראובן לובלין, שהחזיק בשליש מהבעלות על העסק, גזר בית המשפט המחוזי 18 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 200 אלף שקל; על הלל פרקש ורונן מן נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, וקנס של 175 אלף שקל לכל אחד מהם; ואילו על אייל כץ ועדי טלמור נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל, וקנס של 175 אלף שקל לכל אחד. במסגרת הסדר הטיעון, גובשה גם פשרה עם רשויות המס, ולפיה שילמו בעלי המועדון סך של 4.5 מיליון שקל על חשבון השומה שנקבעה להם.



בערעור שהגישו לובלין, פרקש וכץ לבית המשפט העליון, באמצעות משרד מ. זליגמן ושות' ודורון איתני ושות', הם טוענים, בין היתר, כי השופטת התעלמה בגזר הדין מכך שמדובר בצעירים ללא עבר פלילי, שתרמו למעמדה החברתי והכלכלי של ירושלים בתקופת האינתיפאדה. עוד נטען בערעור כי המדינה לא נהגה בנאשמי האומן 17 כפי שהיא נוהגת באלפי בעלי מסעדות בהם מועסקים מלצרים המקבלים תשלום תשר ("טיפ") בצורה שהיא דומה לאופן בו הועסקו חלק מעובדי האומן (היח"צנים).



בערעור שהגיש רונן מן באמצעות עוה"ד צבי אגמון וזהר גרנות-מאיר, נטען כי גזר הדין החמור לא הביא בחשבון, בין היתר, את נסיבותיו האישיות של מן, נשוי ואב לשניים, ששירת ביחידת החילוץ של חיל האוויר ובשב"כ. עוד נטען כי גזר הדין מתעלם מכך שמן הסיר לגמרי את המחדל, היינו שילם את החוב שהטילו עליו רשויות המס.



בערעור שהגיש עדי טלמור באמצעות עו"ד דורון טלמור, הוא טוען כי העונש הנגזר חורג ממדיניות ענישה מקובלת ואינו מתחשב בנסיבות האישיות החריגות לטובה.



(ע"פ 2414/05, 2413/05, 2407/05).