גלשת - פוטרת

כמעט לא קיימים עובדים, הנעזרים במחשב לביצוע עבודתם, אשר אינם עושים שימוש באינטרנט לצרכים פרטיים. מעסיקים רבים יכלו עד היום להתמרמר על בזבוז הזמן, ועל השימוש בחיבור לאינטרנט למטרות פרטיות, אך נותרו חסרי אונים.

מספר חברות ניסו להילחם בתופעה על ידי חסימת הגישה לאתרים מסוימים, כגון אתרי חיפוש עבודה, או אתרי סקס. דוגמה לכך היא הנהלת אי.סי.איי אשר חסמה את הגישה לאתרי חיפוש העבודה, כך שהעובדים לא יוכלו לגלוש במהלך שעות העבודה לאתרים אלה בחיפוש אחר מקום עבודה אלטרנטיווי.

האם מסתמן שינוי? האם יוכלו מעסיקים לפטר את עובדיהם בטענה כי הם גולשים בשעות העבודה באינטרנט לצרכים פרטים?

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי גלישה באינטרנט בזמן העבודה היא עבירת משמעת. הקביעה באה לידי ביטוי בבקשה של עובד עיריית רמלה להוצאת צו מניעה זמני כנגד עריכת שימוע שביקשה העירייה לערוך במסגרת הליכי פיטורים.

השאלה המרכזית בה התבקש בית הדין להכריע היא באיזה הליך על העירייה לנקוט לנוכח רצונה להביא את קשר העבודה עם העובד לסיומו - פיטורים בעילה של אי התאמה, או העמדה לדין משמעתי בפני בית הדין למשמעת. העירייה רשאית לפטר עובד בשל אי התאמה, אך כמו גופים אחרים בשירות הציבורי היא אינה מוסמכת לפטר עובד בשל עבירת משמעת, אלא להעמידו לדין משמעתי.

מטענות העירייה עולה כי העובד "מבלה זמן רב בשיטוט באינטרנט גם על חשבון העבודה... בשיטוטים נכנס לעתים לאתרים בלתי ראויים, עורך סקר בתי מלון, סקר מוקדים, סקר למכוניות וכד'. לאחר אזהרות רבות האינטרנט נותק לחודש, אך לאחר שהוחזר האינטרנט המשיך (העובד) בשלו". עוד עולה מטענות העירייה, כפי שהן מוצגות בפסק הדין, כי העובד מוציא תדפיסי תמונות לצרכים פרטיים במדפסת העירייה, לא עונה לטלפונים, לא מסייע ליתר העובדים בעבודתם, יוצא מהעבודה ללא אישור לשעות רבות ואף נעדר מהעבודה ימים רבים באופן חריג.

בית הדין קבע כי גלישה באינטרנט שלא לצרכי עבודה היא עבירת משמעת מובהקת. מפסק הדין עולה כי העובד אישר כי הוא גולש באינטרנט בזמן העבודה, אולם טען כי הדבר אינו פוגע בעבודתו וכי כמוהו נוהגים עובדים רבים בעירייה. השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור קבעו כי טענותיו של העובד אינן משכנעות.

"ראשית, איננו מקבלים את הטענה כי גלישה באינטרנט על חשבון שעות העבודה אינה פוגעת בעבודה, ומונעת מהעובד למלא כראוי את תפקידו. מכל מקום, גלישה באינטרנט לצרכים פרטים מהווה שימוש במשאבי המעביד שלא לצרכי העבודה. כמו כן, מקבל העובד שכר בעבור שעות בהן אינו מבצע את עבודתו. שנית, העובדה שכך נוהגים גם עובדי עירייה אחרים, אינה שוללת את העובדה שהתנהגות העובד מהווה עבירת משמעת".

בהקשר זה ציטט בית הדין פסיקה של השופט (בדימוס) זמיר, שקבע כי גם אם עובדים רבים נוהגים לעבור את אותה העבירה, אין זה מכשיר את העבירה: "יתרה מזאת, לא פעם ניתן לומר כי עבירה, ככל שהיא נפוצה יותר, כך היא פוגעת יותר. עצם הריבוי מוסיף סכנה. לכן ראוי להאבק בעבירה כזאת ביתר נחישות, גם כשמדובר באחד העבריינים, כדי שאחרים יראו וייראו".

עו"ד הילה פורת, מנהלת מרכז מידע בדיני עבודה ושכר בחברת HPS מקבוצת קו מנחה, מציינת כי אומנם פסק דין זה ניתן בעניין עובד עירייה, אך ניתן להסיק ממנו לגבי עצם התופעה, ועל השלכותיה במגזר הפרטי.

"בפסקי דין רבים בית הדין לעבודה שלל או הפחית פיצויי פיטורין מעובד שפוטר במגזר הפרטי בעקבות הפרת משמעת חמורה. השיקולים שמנחים את בית הדין בבואו להחליט האם מדובר בעברת משמעת חמורה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים מוחלטת מהעובד, או הפחתה של פיצויי הפיטורין, הינם, בין היתר, כמות הפרות המשמעת, חומרתן, כמות ההתראות שהוציא המעביד בגינן ואופי התנהגותו ותפקודו של העובד בנסיבות אותן מתאר המעביד. פסיקה זו מהווה הבעת עמדה של בית הדין, היכולה להשפיע על המגזר הפרטי בנושא של פיטורים עקב הפרות משמעת ושיעור פיצויי הפיטורים בגינם".

עו"ד יעל דולב, המתמחה בדיני עבודה, ממשרד יעל דולב ושות', מוסיפה כי פיטורי עובד בנסיבות השוללות ממנו פיצויי פיטורים, אינם מחייבים את המעביד בהודעה מוקדמת כקבוע בחוק. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות שעבר לאחרונה בכנסת ונכנס לתוקפו ב-1 ביוני השנה, מעגן בתוכו את המצב המשפטי הקיים, כפי שנקבע בהסכמים קיבוציים, בצווי הרחבה ובפסיקת בתי הדין לעבודה, וכן מוסיף וקובע הוראות חדשות, אשר לא היו קיימות עד עתה.