וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האוליגרך הסודי נחשף: "הבית שלי בקיסריה הוא אולי היפה ביותר בישראל, אבל כך חייתי גם בצרפת"

יוסי מלמן

18.3.2005 / 8:56

ארקדי גאידמק, שהוזכר בקשר להלבנת הכספים בבנק הפועלים ושהונו מוערך בלפחות 800 מיליון דולר, טוען ששוב נפל קורבן לשם הרע שהוציאו לו בצרפת, שם נחשד בסחר נשק בלתי חוקי; ולא, הוא בכלל לא אחד מהאוליגרכים הרוסים; שמו עכשיו אריה בר-לב, והוא יהודי שמניח תפילין ואזר



מוסקווה



הפעם הראשונה של ארקדי גאידמק היתה ב-1994. כשמצא לראשונה את שמו מתנוסס בעיתון, הוא אומר, לא ישן שבוע. אבל מאז התרגל ושנתו כבר אינה נודדת בלילות. בפעם הראשונה זה היה כשבתקשורת הצרפתית הביעו פליאה על עושרו ואחר כך הגדירו "סוחר נשק" ותיארו בהרחבה את עלילות התיווך שלו בעסקות נשק בין רוסיה לאנגולה. מאז נזכר שמו של המיליארדר היהודי-רוסי-צרפתי-ישראלי באלפי ידיעות וכתבות בתקשורת העולמית, לרוב בהקשרים בלתי מחמיאים, שמדיפים ריח רע של מזימות בינלאומיות, תשלומי שוחד, עמלות סחר שמנות ומעשי שחיתות. לכאורה, זה כבר היה צריך להיות בשבילו עניין שבשגרה. אבל כל אזכור חדש מעורר את כעסו.



"האירוע האחרון", כהגדרתו, הוא שרבוב שמו לחקירת המשטרה הישראלית, בחשד של הלבנת כספים בבנק הפועלים. "אני כבר לא יכול יותר להבליג", הוא אומר בראיון, שהתקיים במשך שבע שעות ביום ראשון במוסקווה. "הפרסומים פוגעים בעסקי והחלטתי לצאת במאבק לטיהור שמי. אני מבקש לומר שאני לא אדם שלילי, שאני קורבן של מסע השמצות, דיסאינפורמציה ושקרים של גורמי שלטון בצרפת שנעזרים במשטרת ישראל ובתקשורת. נכון, אני אדם עשיר, אולי יותר טוב שתכתוב אמיד, אבל מה שיש לי השגתי ביושר, בלי לעבור על החוק ובעבודה קשה".



זהירותו וחשדנותו גדולות עד כדי כך, שהוא מסרב לנקוב בשמותיהן של החברות שבבעלותו. הוא מסכים רק לומר שהוא בעליו של בנק במוסקווה, חברת כימיקלים גדולה בקזחסטאן, שתי חוות חקלאיות שמספקות נתח נכבד משוק הביצים של מוסקווה, וארבעה מיזמים חקלאיים באנגולה. לדבריו, עסקיו מספקים תעסוקה ל-45 אלף אנשים.



הוא דובר שלוש שפות: רוסית, צרפתית ואנגלית, מבין מעט פורטוגלית ויכול לנהל שיחה פשוטה בעברית קלה ובסיסית. הראיון התנהל באנגלית, בסלון רחב הידיים שבדירתו המפוארת של גאידמק, במרכז מוסקווה. הוא קנה אותה בזול לפני כעשר שנים. ערכה כיום, בשוק הנדל"ן מטריף המחירים של מוסקווה, יותר ממיליון דולר.



גאידמק, נסער ותזזיתי, מהלך בזמן הראיון אנה ואנה בחוסר מנוחה. בכל אחת מידיו הוא אוחז ב"טין-פה" ומבצע תנועות חדות ומהירות של חיתוך באוויר. "טין-פה" הוא מקל עם ידית אחיזה במרכזו, לשימוש באמנות לחימה סינית. "זה עוזר לי להתרכז", הוא מסביר וחיוך נדיר של אושר עולה על פניו הרציניות.



כמי שרגיל לתת הוראות הוא ביקש שיצלמו אותו בכמה מצבים: ליד תעודות ההוקרה והמדליות שקיבל מממשלת צרפת על שירותיו; כשהוא אוחז בגאווה בספרי אמנות שחיבר על תולדות הריהוט האימפריאלי ועל כלי ברונזה ברוסיה; ועם תעודת הוקרה של "התורם הנדיב של השנה" שקיבל מאחד הארגונים של הקהילה היהודית של רוסיה.



לארקדי גאידמק יש סדר יום קבוע. הוא קם בשש בבוקר ומתרגל בדירתו קונג-פו. אם מזג האוויר מתיר זאת הוא מתאמן ברחוב. אחר כך הוא מתרחץ ומניח תפילין, אף שאינו דתי. האם הוא עושה זאת בהשפעת ידידו-שותפו לעסקים, איש חב"ד היהלומן לב לבייב? "לא", הוא עונה. "התחלתי להניח תפילין עוד לפני שהכרתי את לבייב. אני עושה את זה מאז 1995, מאז הבר מצווה של בני סשה". כל שלושת ילדיו התקרבו ליהדות. שתי בנותיו שומרות שבת.



לאחר הנחת התפילין הוא מתיישב מול המחשב בחדר העבודה וקורא את העיתונים הצרפתיים. ואז הוא עובר לעסוק במה שהיה כבר למעין אובססיה שלו. הוא מחפש כל אזכור של שמו באינטרנט. ברשת יש כבר, לדבריו, עשרות-אלפי מופעים של ארקדי גאידמק. ואת אלה שנעלמו מעיניו טורחים עוזריו להעביר לו. גם ילדיו משתתפים במלאכה. אחת מבנותיו התקשרה זה עתה מפאריס לבשר לו על עוד מאמר ביקורתי אודותיו.



רק לאחר שגמר לענות את נפשו בקריאת מה שנכתב עליו, הוא מתפנה למה שהוא יודע לעשות הכי טוב - עסקים. הוא עוקב, מתעדכן וקורא אתרי מידע כלכליים.



מרגיש בטוח במוסקווה



כעת כבר צהריים, וארקדי גאידמק יוצא לסעוד. הוא אוכל רק ארוחה אחת ביום. הוא לובש מעיל שחור, בחוץ קור של שש מעלות מתחת לאפס. הרגליים מתבוססות בשלג לבן שזוהם בבוץ. אנו נכנסים למכונית בנטלי שחורה, נושאת לוחית רישוי עם מספר דיפלומטי. כבר יותר מעשור הוא מחזיק בדרכון דיפלומטי של ממשלת אנגולה. "אני נחשב לדיפלומט רם דרג בשגרירות אנגולה במוסקווה", הוא אומר.



הוא נוהג בעצמו. יש לו נהג ושומרי ראש, "אבל אני לא תמיד נעזר בהם", הוא אומר. "אני יודע מאימוני הלחימה שלי שאפשר להרוג אדם בשנייה. אם ירצו לחסל אותי, ישלחו מקצוענים, ואז שום אבטחה והגנה לא תעזור לי. תדע לך שרוב אנשי העסקים ברוסיה משתמשים בשומרי ראש ומאבטחים ומכוניות ליווי כדי להרשים יותר מאשר כדי להגן על חייהם. זה סמל סטטוס".



מוסקווה בטוחה בשבילך? בטוחה כמו ישראל?



"כן. אני מרגיש בטוח במוסקווה. אני אוהב את העיר. אני מרגיש כאן בבית. אני אוהב את המועדונים. המסעדות. את האפשרויות התרבותיות. אבל נכון שבישראל מרגישים יותר ביטחון אישי".



בארוחת הצהריים במסעדת "ווג" היוקרתית קצרה. הוא מזמין יין משובח וצלחת קאשה (דייסת כוסמת). מחיר המנה כארבעים דולר. זו כנראה הקאשה היקרה ביותר בעולם. בתום הארוחה הוא עובר לשולחן אחר, לפגישה עם יועציו הפיננסיים, קצתם ישראלים. על מה הם מדברים אפשר רק לנחש.



בתחילת הראיון, עדיין בביתו, התבקש להסביר מדוע לדעתו יש לו דימוי כל כך שלילי. התשובה שלו היתה ארוכה ונפתלת והתארכה כמעט שעה שלמה. שולבה בה סקירה של תולדות חייו וכיצד צבר את רכושו. באחת האתנחתאות הוא שאל את הצלם, ולדימיר פילונוב, אם השם ארקדי גאידמק היה מוכר לו. פילונוב השיב בחיוב. "מי יותר עשיר", הוא שאל את הצלם, "אני או ולדימיר גוסינסקי?"



"גוסינסקי", ענה פילונוב.



"מדוע אתה חושב כך?" שאל גאידמק.



"משום שגוסינסקי מוזכר יותר בחדשות".



גאידמק היה דווקא מרוצה מהתשובה. לדעתו, כמה שפחות יידעו עליו וכמה שפחות ינקר עיניים, כך ייטב לו. האמת היא שעד שהוטלה עליו משימת הצילום לא שמע פילונוב כלל על ארקדי גאידמק.



"לא צריך להשוות אותנו אליהם", מסתייג גאידמק מן ההשוואה שנוהגים לעשות בין המתעשרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully