מנסים לאתר את החוב: איתוראן וגובה החובות שלה מתכתשים בבית המשפט

בבקשה נטען כי בתחילת נובמבר 2004, במהלך ביקורת פנים שנערכה במשרד, התגלו טעויות וליקויים מהותיים שהחלו לשפוך אור על תחושתם, לפיה מסיבה לא ברורה נגרמים להם הפסדים כבדים בפעילות מול איתוראן, במקום שזו תניב רווחים, לאור אחוזי הגבייה הגבוהים לטענתו, שהושגו בפועל.



בין היתר נטען כי התברר שמערכת הנהלת החשבונות של רביע וניו-דין נהגה להעביר בטעות לאיתוראן את מלוא גובה חוב הלקוחות המקורי כפי שנרשם במחשב, וזאת למרות שהחובות הוקטנו פעמים רבות בעקבות פניות של לקוחות למשרד. כך לדבריו, כאשר החוב המקורי עמד למשל על 1,600 שקל והוקטן במשא ומתן עם החייב ל-1,200 שקל - הסתבר כי לחברת איתוראן הועבר מלוא הסכום - 1,600 השקלים.



כן נטען כי עקב טעות, הסכומים היו מועברים לאיתוראן במלואם מיד עם הגעה להסדר תשלומים מול הלקוח, עוד בטרם השלים החייב את תשלום חובו. וכך קרה שחייבים לא עמדו בהסכם התשלומים וחדלו לפתע מלשלם את חובם, ואילו איתוראן כבר קיבלה את מלוא התשלום. עוד נטען כי בחלק מהמקרים הועבר מלוא גובה החוב לאיתוראן מבלי שהלקוח שילם דבר מחובו וכן הועברו לעיתים תשלומים כפולים בעבור אותו חוב. גובה התשלומים העודפים לטענת רביע עומד על 1.3 מיליון שקל. בנוסף נטען כי לפי ההסכם בין הצדדים חבה איתוראן לרביע וניו-דין 3.6 מיליון שקל, שכר טרחה בגין גביית החובות בתיקים שטרם הסתיימו.



לאור זאת טוען רביע כי משרדו שב ופנה לאיתוראן על מנת לערוך התחשבנות מחודשת וביקש ממנה שלא להפקיד המחאות דחויות שנמסרו לה. עקב זאת נטען כי איתוראן פנתה לביהמ"ש בבקשה להטיל את העיקולים ובטענה שרביע הפסיק להעביר לה את התשלומים.



רביע טוען עוד כי עיקול החשבונות והכספים לא רק שגורם לו נזק אדיר, אלא שהוא גם אינו חוקי מאחר והכספים המעוקלים אינם שייכים לו, אלא מדובר בכספי גבייה השייכים ללקוחות וצריכים להיות מועברים אליהם בניכוי שכר טרחתו והוצאותיו. לדבריו, השארת צו העיקול גורמת למעשה לשיתוק פעולות הגבייה של המשרד עבור הלקוחות ולהפרת הסכם חמורה מצידם כלפי לקוחותיהם.



טרם ניתנה החלטת ביהמ"ש בבקשה לביטול העיקולים.