בית משפט השלום בתל אביב קבע כי השותף לשעבר במשרד וולובסקי-דינשטיין-סנה ושות', עו"ד רוני רבאילן, לא גרם לכך שהחברות אינטל ונייס הפסיקו לשכור את שירותיו המשפטיים של המשרד לאחר פרישתו של רבאילן.
השופט רחמים כהן קיבל את תביעתו של עו"ד רבאילן, וחייב את שני השותפים האחרים - עידו דינשטיין ונחמה סנה - לשלם לו 283 אלף שקל כתגמולי פרישה המגיעים לו בעקבות צאתו לגמלאות.
בפסק הדין כתב השופט: "הטעמים להפסקת העבודה של אינטל עם הנתבעים היו מגוונים: עזיבתם של עורכי הדין אורי נכט והילית לשם שטיפלו באינטל, חילופי עורכי דין תכופים במשרד, חילוקי דעות בין השותפים והשותפים לשעבר שהתפרסמו בעיתון ושירבוב שמה של אינטל לפרסומים".
לדבריו, שיעור ניכר מהתיקים עבר עם עו"ד נכט למשרדו החדש, ולגבי התיקים בהם טיפלה עו"ד לשם החליטו באינטל לשכור את שירותיו של משרד עורכי דין אחר, שעוסק בנושאים כלליים של רכש.
המדובר בתביעה שהגיש רבאילן לפני כשנתיים נגד שותפיו לשעבר. בתביעה נטען כי לאחר שפרש רבאילן לגמלאות הותיר לדינשטיין ולסנה משרד משגשג אותו ייסד שנים רבות קודם לכן, וציפה ליהנות מפרי עמלו ולקבל כסדרם את תגמולי הפרישה המגיעים לו לפי הסכם בין הצדדים. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר על בסיס ההסכמים שנחתמו בין רבאילן לבין המשרד.
דינשטיין וסנה הגישו בקשת רשות להתגונן וטענו בה כי רבאילן פעל לפגוע בשותפות וברווחיה כאשר גרם ללקוחות המשרד להפסיק לעבוד עם המשרד. לטענת השותפים, רבאילן הצהיר בפני השותף השלישי במשרד, עו"ד פנחס וולובסקי, כי בכוונתו לעשות ככל שביכולתו על מנת להרוס את השותפים ואת המשרד.
השופט קבע כי השותפים לא עמדו בנטל ההוכחה של טענותיהם. לדבריו, עדותו של דינשטיין היא עדות יחידה של בעל דין המעונין באופן טבעי בתוצאות המשפט, וכי העדים הנוספים שהוזמנו לעדות מטעם אינטל ונייס, לא רק הכחישו את דברי דינשטיין אלא העידו כי אמרו לו את ההיפך הגמור.
"שני העדים העידו בחקירתם שאמרו לדינשטיין שרבאילן לא שיכנע אותם לחדול לעבוד עם המשרד", נכתב בפסק הדין. הנתבעים חויבו לשלם לרבאילן הוצאות משפט בסך 45 אלף שקל.
ביהמ"ש: עו"ד רוני רבאילן לא גרם לאינטל ונייס להפסיק לעבוד עם וולובסקי-דינשטיין-סנה
ענת רואה
21.3.2005 / 9:53