בשנת 2004 חל גידול משמעותי, של כ-12%, בהיקף הכספי של מכירות הרהיטים, זאת בהמשך לגידול של כ-8% בשנת 2003, כך לפי מחקר שערכה חברת BDI. על-פי הערכת כלכלני BDI במהלך השנה החולפת הסתכמו המכירות בשוק בכ-4.7 מיליארד שקל, זאת בהשוואה לכ-4.2 מיליארד שקל בשנת 2003 ול- 3.9 מיליארד שקל ב-2002. ב- BDI מייחסים את הגידול המרשים ב-2004, בין השאר, גם למגמת ההתאוששות הכללית שאפיינה את המשק הישראלי בשנה האחרונה.
מהמחקר עולה כי פסח וראש השנה הם חגיהם של קמעונאי הרהיטים בישראל. ממצאי המחקר מצביעים כי כחודש לפני ראש השנה ופסח נרשם גידול של כ- 20% בהיקף מכירות הרהיטים בישראל. אם בחודש ממוצע בשנת 2004 הסתכמו מכירות הרהיטים בכ- 380 מיליון שקל, הרי שעל-פי הערכת כלכלני BDI, בחודשים מארס וספטמבר עמדו המכירות על כ- 455 מיליון שקל (בכל אחד מהחודשים).
למרות הגידול הכללי במכירות, בחמש השנים האחרונות ירדו מחירי הרהיטים בכ-5% בממוצע. כלכלני BDI בדקו ומצאו, כי הרכישה הממוצעת בענף עשויה להגיע להיקף של אלפי שקלים. לכן, במרבית המקרים נוהג הצרכן הישראלי לבצע בדיקות רבות טרם הרכישה, ובסופו של דבר לבחור בהצעה הזולה ביותר. נאמנות הצרכנים הנמוכה הביאה להתחזקות התחרות, לירידת מחירים ולפגיעה ברווחיות הענף.
עליית שער היורו פגעה אף היא ברווחיות הענף. עלייה זו, לא רק שייקרה את עלויות הרהיטים המיובאים, אלא גם ייקרה את חומרי הגלם המשמשים לייצור המקומי. למעשה, שחקני הענף אשר יצאו נפסדים מכאן ומכאן, נאלצו במקביל לירידת מחירי הרהיטים (בעקבות התחרות העזה), לספוג גם את התייקרות עלויות הייבוא והייצור.
קונים כחול-לבן
עוד עולה ממחקר BDI, כי בעקבות המשבר, בארבע שנים בלבד פוטרו כ- 3,100 עובדים בענף הריהוט, שהם כ- 775 עובדים בממוצע בכל שנה. מספר העובדים בענף בשנת 2004 עומד על כ- 9,800 עובדים, ירידה של כ- 24% בהשוואה ל- 12,900 עובדים בשנת 2000.
הריהוט הסלוני אוחז בנתח השוק הגדול ביותר מבין סוגי הריהוט השונים. נתחו הכספי של השוק מוערך על-ידי כלכלני BDI בכ- 23% מסך מכירות הרהיטים בישראל, שהם כ- 1.08 מיליארד שקל. אחריו ניצב שוק הריהוט המשרדי עם נתח כספי המוערך בכ- 20%, שהם כ- 940 מיליון שקל.
מכירות חדרי השינה (לא כולל חדרי ילדים) הגיעו אל המקום השלישי עם נתח שוק המוערך על-ידי כלכלני BDI בכ- 18%, שהם כ- 850 מיליון שקל.
אחריהם ניצבים פתרונות אחסון כלליים (כ-10%), פינות אוכל (כ-8%), מטבחים (כ-8%), חדרי ילדים (כ-6%), חדרי אמבטיה (כ-4%) וריהוט משלים (כ-3%).
הצרכן הישראלי רוכש בעיקר רהיטים כחול-לבן. על-פי הערכות כלכלני BDI רובן המכריע של ההכנסות בענף, כ- 75%, נובע ממכירת מוצרי ריהוט מקומיים, וכ- 25% בלבד ממכירת רהיטים מיובאים.
כלכלני BDI מציינים כי חנויות הרהיטים הפרטיות חולשות על רובן המכריע של ההכנסות בענף כ- 60% עד 70%. רשתות הרהיטים, לעומתם, אוחזות בנתח כספי הנאמד בכ- 30% עד 40% בלבד.
יחד עם זאת, מציינים כי כלכלני BDI כי בשנים האחרונות ניכר גידול מתון אך עקבי בנתחן הכספי של רשתות הרהיטים מתוך סך המכירות בענף. אם כיום אוחזות הרשתות בנתח שוק המוערך בכ- 30% עד 40% , הרי שבתחילת העשור אחזו הרשתות בכ- 20% עד 30% בלבד מסך המכירות בענף.