שוויון מוגבל

מאת מיכל מרגלית ועמית לייזרוב

קבוצת האנשים עם מוגבלות מונה למעלה מ-10% מהאוכלוסייה בישראל. קבוצה זו סובלת מאפליה, קיפוח, סגרגציה ונחיתות חברתית-כלכלית.

שיעור המובטלים (מתוך הכשירים לעבוד) בקרב אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות קשות, מחלות גופניות ומחלות נפש הוא למעלה מ-70%.

על רקע זה נחקק בשנת 1998 חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, המהווה חוק חברתי-רווחתי בעל חשיבות עליונה. חוק זה נועד לקדם את שוויון הזכויות וההזדמנויות לאנשים הנמנים על קבוצת האנשים עם מוגבלות בתחומי החיים השונים, ובכלל זה בשוק העבודה והתעסוקה.

חוק שוויון זכויות קובע, בין היתר, כי חלה על כל מעסיק שלו למעלה מ-25 עובדים, ובכלל זה גם מעביד פרטי, החובה לקדם "ייצוג הולם" בעסקו לאנשים עם מוגבלות, ואם נדרש לצורך לכך לבצע "התאמות" במקום העבודה - חלה עליו החובה לעשות כן על חשבונו (סעיפים 8 ו-9 לחוק).

מאז חקיקת החוק טרם נדונו ההסדרים הקבועים בחוק שוויון זכויות. על רקע משפטי זה יתקיים ביום שלישי הקרוב, ה-5 ביוני 2001, משפט מבוים פומבי במרכז הבינתחומי הרצליה בפני הרכב השופטים, שבראשו יעמוד כבוד נשיא בית-המשפט העליון (בדימ') השופט מאיר שמגר, ובו יהיו חברים פרופ' רות בן ישראל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ועו"ד נחום פינברג ממשרד עורכי-דין נ' פינברג ושות'.

האירוע אשר מהווה את הבסיס למשפט המבוים, נכתב במסגרת סדנת "משפט מבוים פומבי", המונחית על ידי עו"ד ליאור דוידאי. האירוע מגולל את סיפורו של שחר, אשר יהיה מיוצג על ידי תלמידות בית ספר רדזינר למשפטים, אלונה חגאי וקרן חן.

שחר הינו נכה מלידה, המרותק לכיסא גלגלים. הוא בוגר תואר שני במתמטיקה בהצטיינות ושימש כמתרגל בחוג למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. שחר הגיש מועמדותו למשרה שהוצעה על ידי בית ספר להכנת תלמידים לבחינות הפסיכומטריות בשם מכון גבעולי, אשר יהיה מיוצג על ידי תלמידי בית ספר רדזינר למשפטים, מיכל מרגלית ואביאל אהרון.

מכון גבעולי הינו תאגיד פרטי, המנהל את השיעורים במבנה שאינו נגיש לאנשים הרתוקים לכסא גלגלים. שחר זומן לראיון במשרדי מכון גבעולי, אולם בשל מוגבלותו של שחר בוצע הראיון במשרדי לובי החברה. בסופו של יום שחר לא התקבל למשרה, כי אם יפית, בחורה שאיננה בעלת מוגבלות, שהינה בעלת שלוש שנות ניסיון בהוראת מתמטיקה לתלמידי תיכון.

טענות המועמד על פי החוק

באי כוחו של שחר מבססים את עיקר טענותיהם על החובה החלה על מעביד לתת "ייצוג הולם" לאנשים עם מוגבלות בתהליך קבלתם לעבודה של עובדים, כפי שמצווה לעשות החוק. לפיכך טוענים באי-כוחו של שחר, כי מכון גבעולי מחויב לנקוט במדיניות של העדפה מתקנת כלפי שחר, דהיינו להעדיפו על פני מועמדים אחרים כל אימת שכישוריהם אינם עולים בצורה מהותית על כישוריו.

לפי טיעונם של באי-כוחו של שחר, הפלה אותו מכון גבעולי הפליה פסולה אך ורק בשל היותו בעל מוגבלות, בניגוד למצוות המחוקק בחוק שוויון זכויות. בכך נפגעה זכותו החוקתית של שחר לשוויון, לכבוד האדם ולחופש העיסוק - זכויות המוגנות כיום בחוקי היסוד שנחקקו בשנת 1992: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.

טענות הנגד של החברה המעסיקה

כנגדם טוענים באי כוחו של מכון גבעולי, כי אין לכפות עליו את העסקתו של שחר ואין להעדיפו על פני המועמדת שנבחרה לתפקיד, מאחר שהאחרונה עולה עליו בכישוריה ונמצאה כמועמדת המתאימה ביותר לתפקיד. לפי קו ההגנה של מכון גבעולי, יש למלא את עיקרון ההעדפה המתקנת שבחוק שוויון זכויות בתוכן בהתאם למאטריה בו הוא מופעל.

במקרה שבו מדובר בתאגיד פרטי (להבדיל ממוסד ממשלתי או גוף הממלא פונקציה ציבורית), יש לפרש את עיקרון ההעדפה המתקנת ברוח עקרונות יסוד של השיטה המשפטית. לשיטתם של באי כוחו של מכון גבעולי, השיטה המשפטית מכירה בזכותו של תאגיד פרטי לפעול, בראש וראשונה, לשם השאת רווחיו ולמען מקסום רווחיהם של בעלי המניות.

השיטה המשפטית גם חרטה על דגלה את ערך השוויון בקרב ציבור המעבידים במדינה ובינם לבין יתר הפרטים. היא גם מכירה בחשיבות חירות הקניין, חופש העיסוק, חופש ההתקשרות ופררוגטיוות הניהול של המעביד הפרטי. לפיכך טוענים באי כוחו של מכון גבעולי, כי יש לנקוט במדיניות של העדפה מתקנת במגזר הפרטי לטובתו של המועמד עם המוגבלות רק אימת שכישוריו אינם נופלים מכישוריהם של המועמדים האחרים.

באי כוחו של מכון גבעולי מוסיפים וטוענים, כי במקרה דנן עלויות ביצוען של ההתאמות הנדרשות כדי לאפשר את קבלתו של שחר לעבודה גבוהות, ועל כן מהוות "נטל כבד מיידי", כמובנו בסעיף 8(ה) לחוק שוויון זכויות.

לפיכך, לפי לשון החוק, כאשר מדובר ב"נטל כבד מיידי", פטור מכון גבעולי מהחובה לבצע את ההתאמות למענו של שחר. זאת ועוד, כל עוד לא התקין מחוקק המשנה תקנות בדבר הקצאת מקורות מימון ממלכתיים וחיצוניים למימון ביצוען של ההתאמות, כפי שציווה המחוקק הראשי לעשות בסעיף 8(ה) לחוק, לא ניתן ליישם את עיקרון ההעדפה המתקנת בקרב עסקים פרטיים.

הכרעה

אין מחלוקת, כי תכליתו של חוק שוויון זכויות ראויה היא, וכי יש להוקיע את היחס המחפיר לו זוכה קבוצת האנשים עם מוגבלות. השאלה היא, למעשה, על מי מוטלת משימה זו הן מהבחינה המהותית והן מהבחינה הכלכלית: האם בדין מחצינה המדינה את הנטל על כתפיהם של המעבידים בגפם; או שמא מן הראוי כי גם המדינה תירתם למען הצלחת משימה זו. עם סוגיות אלו ואחרות ייאלץ חבר השופטים הנכבד להתמודד בפעם הראשונה. על פסיקתו והחלטתו נעמוד בהרחבה במאמר שיפורסם לאחר מתן הפסיקה.

מיכל מרגלית ועמית לייזרוב הם תלמידי בית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

הכתבה נכתבה במסגרת שיתוף פעולה ייחודי בין בית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה ו-TheMarker.com. במסגרת זאת פועלת מערכת עיתון משפטי, "חידושים במשפט", שהנה סדנה אקדמית המשלבת מחקר משפטי עם כתיבה בינתחומית. עורך: נעם שר. סגן עו