אריה גלוצר, באמצעות עו"ד דב ויסגלס, הגיש היום בביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעה על סך 6.2 מיליון דולר כנגד חברת אורמת תעשיות הבורסאית, בגין שירותים שונים שנתן לה בין השנים 1994-2000, ואשר לטענתו, איפשרו לאורמת לזכות במכרז האנרגיה בקניה ששוויו כ-207 מיליון דולר.
גלוצר, שהוא תושב קניה משנת 1975, טוען בתביעה כי בשנת 1994 פנה אליו נציג חברת אורמת וביקש להיעזר בקשריו הענפים כדי לחדור לשוק האנרגיה הגיאותרמית במדינה. גלוצר טוען כי החל משלב זה פעל לקידום ענייניה של החברה במדינה, כאשר בין השאר אירגן פגישות בין נציג החברה, ינובסקי, לבין מנכ"ל חברת החשמל ושר האנרגיה של קניה.
גלוצר מוסיף כי מתחילת 1994 ועד מחצית שנת 1996 עסק על בסיס יומיומי במטלות שונות שהטיל עליו נציג החברה לצורך קידום ענייניה, פתח לו דלתות אצל אנשי מפתח שונים, וסיפק לו מידע פנימי על יחסי הכוחות הפוליטיים והכלכליים במקום.
במהלך התקופה הנ"ל, מציין גלוצר, החל נציג החברה לנהל את הפעילות העסקית שלה מביתו הפרטי של גלוצר, והבית שימש הלכה למעשה כבסיס האם וכמרכז העסקים של החברה בקניה.
עוד טוען גלוצר כי בתחילת שנת 1996 נודע לו באמצעות קשריו על כוונת ממשלת קניה לפרסם מכרז בינלאומי למתן זיכיון להקמת תחנת כוח, המיועדת לייצר ולספק חשמל על בסיס הטכנולוגיה בה מתמחה החברה.
גלוצר העביר, לטענתו, את המידע החסוי לחברה כחצי שנה בטרם פורסם המכרז, ופעל על פי הנחיות החברה במטרה להביא לזכייתה במכרז, תוך שהוא מפעיל את קשריו ברשויות העתידות לפרסם את המכרז. לטענתו, הוא סיפק לחברה מסמכים פנים-מערכתיים שהיו קשורים בפרויקט ממשלתי דומה, ואף נאלץ לא פעם לשלם מכיסו תמורת המידע ולקבל מאוחר יותר החזר מהחברה.
"הצעה כספית מעליבה"
לאחר פרסום המכרז ובמהלך המו"מ שהתנהל בין החברה לרשויות שימש התובע לטענתו ככתובת הרשמית של החברה וכנציגה בעיני הרשויות המקומיות. כך, עד אשר בחודש נובמבר 1998 התבשרה החברה על זכייתה במכרז, ששוויו כאמור כ-207 מיליון דולר.
גלוצר טוען כי גם לאחר הזכייה במכרז הוא המשיך לתת את שירותיו לחברה וסייע לה להתמקם ולהסדיר את היערכותה להתחלת הפרויקט - בין השאר באיתור משרדים, בשכירת עובדים מיומנים וקבלני משנה, בפתיחת חשבונות בנק ועוד.
התובע טוען בתביעתו כי כבר בתחילת פעולתו בשנת 1994 הציעה לו החברה להסדיר באופן פורמלי את היחסים בינו לבין החברה, ואף העבירה לחתימתו טיוטת הסכם שלפיה התבקש לתת לחברה שירותי ייעוץ והובטח לו בתמורה אחוז מסוים ממכירות החברה במקום, אולם התובע דחה את ההצעה.
עוד טוען התובע כי גם בשנת 1996, בטרם פורסם המכרז, הציעה לו החברה הצעה כספית שנדחתה על ידו משום שהיתה, לטענתו, רחוקה מלשקף את מאמציו ואת תרומתו לקידום עסקיה. גלוצר טוען כי עניין השכר הושם בצד וכי החברה המשיכה כאמור להשתמש בשירותיו השונים עד תחילת שנת 2000.
בכל התקופה, טוען התובע, שררה הבנה כי שיעור שכרו של התובע ייקבע ע"פ תוצאות העסקה ובהתאם למקובל בשוק. בשנת 2000, טוען התובע, זומן לפגישה במשרדי החברה בארץ, במהלכה הוצעה לו "הצעה כספית מעליבה", כדבריו, שאותה דחה. מאוחר יותר פנה התובע, לטענתו, לחברה במכתב דרישה לתשלום שכרו, אך מכתב זה, לטענתו, לא נענה.
לפיכך מבקש גלוצר מביהמ"ש שיפסוק כי על החברה לשלם לו את העמלה המקובלת הנהוגה בתחום פעילות עסקי זה, והעומדת, לטענתו, על שיעור 3% משווי העסקה - 6.2 מיליון דולר. התובע מעמיד את את תביעתו לצרכי אגרה על 3 מיליון דולר בלבד, אך שומר את זכותו לתקן את הסכום למלוא שוויה (א' 1920/01).
טרם הוגש כתב הגנה.
אורמת נתבעת לשלם 6.2 מיליון דולר עבור שירותים שניתנו לה לקידום זכייתה בפרויקט האנרגיה בקניה
אמיר הלמר
4.6.2001 / 17:55