כולנו מכירים את התסריטים הבאים: הטלפון מצלצל, ועל הקו אדם לא מוכר שפונה אלינו בקול חביב, יודע את שמנו ורוצה להציע לנו הצעה עסקית שבאורח פלא תואמת את מאפיינינו הדמוגרפיים; הפקס והאי-מייל שלנו מוצפים בהצעות עסקיות מחברות שמעולם לא יצרנו עמן קשר או ביקשנו שישלחו לנו את פרסומיהן; אנו מתקשרים לחברה עסקית כדי לברר דבר מה, ומותקפים באינספור שאלות אישיות.
חוק הגנת הפרטיות קובע כללי מותר ואסור בכל הנוגע לשמירת פרטינו האישיים והעברתם לגופים ציבוריים ועסקיים. בין השאר נקבע בחוק:
הזכות שלא למסור מידע: לפני שאנו מוסרים מידע אישי לגוף או לעסק, זכותנו לקבל ממנו הבהרות לגבי מטרת איסוף המידע, למי הוא יימסר, ואם אנו מחויבים למסור אותו על פי חוק. גם למעביד אסור לדרוש ממועמד מידע שאינו רלוונטי לאופי המשרה.
הזכות לעיין במידע: זכותנו לעיין במידע שנאסף אודותינו במאגר מידע ממוחשב, למעט מידע המצוי בידי רשויות הביטחון והמס או מידע שעלול לסכן את ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה.
הזכות לתקן מידע מוטעה: זכותנו לדרוש לתקן או למחוק מידע שאינו נכון, שלם, ברור או מעודכן.
הזכות להימחק מרשימת ההפצה של דיוור ישיר: כאשר בעל עסק פונה אלינו בדיוור ישיר (אי-מייל, טלפון ודואר), הוא חייב לציין מאיזה מאגר נלקחו פרטינו. אם הודענו לעסק כי אנו מעוניינים להימחק מהמאגר - עליו לעשות כן תוך 30 יום וליידענו על כך בכתב. לגבי משלוח פקסים פרסומיים, המטרד הגדול מכולם - חוק הבזק קובע כי אסור לשלוח לאדם פרטי פרסומת בפקס בלי לקבל את הסכמתו מראש ובכתב.
העברת מידע בין גופים ציבוריים מותרת רק אם החוק מאפשר זאת במפורש או שהמידע פורסם ברבים; אסור להעביר מידע אישי על אדם לאדם פרטי או לגוף פרטי אחר; אם נמסר מידע לגוף פרטי למטרה מסוימת, אסור לו לעשות שימוש במידע למטרה אחרת אלא אם קיבל לכך אישור מפורש. כך למשל, אם מסרנו את פרטינו לחברה לשם קבלת שירות מסוים, אסור לה להשתמש בפרטים לשם הצעת שירות נוסף או אחר אם לא אישרנו זאת מראש.
בכל מקרה של הפרת אחד מהסעיפים הנ"ל ניתן לפנות בתלונה לרשמת מאגרי המידע במשרד המשפטים או לארגוני הצרכנים.
חוק הגנת הפרטיות אמור להגן עלינו מפני חדירה למידע האישי שלנו; דעו את זכויותיכם
רוני לינדר-גנץ
28.3.2005 / 9:36