הפיתרון של מגידור למשבר הפנסיה התקציבית באוניברסיטאות

הפנסיה התקציבית המאיימת על תפקודה השוטף של האוניברסיטה העברית, כמו גם על יתר האוניברסיטאות, הגיעה לעולם כתאונה היסטורית. פרופ' מנחם מגידור, נשיא האוניברסיטה העברית, מספר שמראשיתה היתה האוניברסיטה העברית במסלול של פנסיה צוברת. בעקבות גירושה מהר הצופים במלחמת העצמאות נאלצה האוניברסיטה להשתמש בכספים שנצברו בקרן הפנסיה של העובדים לצורך הקמת הקמפוס בגבעת רם, כך שבמקום להפריש כספים לקרן הפנסיה - נרשמה התחייבות חשבונאית לשאת בעלותה כאשר יגיעו העובדים לגמלאות.



בדרך דומה השתתפה האוניברסיטה במימון הקמפוס בהר הצופים לאחר מלחמת ששת הימים. דווקא משרד האוצר היה זה שב-1983 כפה על האוניברסיטה לחתום על הסכם של פנסיה תקציבית.



מגידור מזכיר שבעיית הפנסיה התקציבית היא בעיה כלל משקית, משום שהחוב האקטוארי בגין הפנסיה התקציבית, להערכתו, הוא פי שלושה מהחוב הלאומי של מדינת ישראל.



להערכתו, הפתרון היחיד שעשוי להקל על המצוקה הוא שמשרד האוצר יקח על עצמו לשלם במלואה את הפנסיה התקציבית של גמלאים שכבר יצאו לפנסיה, אבל לא ישלם, ולו אגורה, בגין הגמלאים שייצאו מרגע שייחתם הסדר, למשל מ-2006.



האוניברסיטאות יחויבו להפריש מדי שנה סכום שיושקע בשוק ההון ופירותיו יממנו את העלות השוטפת של גמלאי הפנסיה התקציבית שיפרשו מ-2006 ואילך וייצברו למימון עלות הפנסיה התקציבית של הגמלאים שיפרשו בעתיד.



להערכת מגידור, יישור הגיבנת התקציבית על ידי משרד האוצר אמנם כרוך בעלות תקציבית גבוהה בתחילה, אולם הסכום שיממן האוצר יילך ויירד עם השנים כשבמקביל יועבר העניין הפנסיוני מנקודה זו ואילך לניהול האוניברסיטאות. להערכתו, האוניברסיטה העברית יכולה לעמוד בתשלום שנתי בסדר גודל של 120 מיליון שקל לקרן פנסיה, וניתן יהיה להסתפק בסכום קבוע זה לאורך 60 שנה באופן שיפתור את הבעיה; זאת בהנחה שקרן זו תניב תשואה שנתית של 3.5%, ובהנחה שקצב הגידול השנתי ברוטו בתשלומי הפנסיה יהיה 20 מיליון שקל.