ג'ף בארנס: "מי שאחראי על מה שמתרחש בחברה הם המנהלים שלה ולא המבקר או רואה החשבון"

זהו ביקורו השישי בישראל של ג'ף בארנס, העומד בראש פירמת רואי החשבון בייקר-טילי, והוא עדיין מנסה להבין איך הצליח לצמוח כאן, בתוך פחות מ-60 שנה, שוק משוכלל ושאפתני שממשיך להתפתח ולהשתפר.



פירמת בייקר-טילי שברנס עומד בראשה היא פירמה אנגלית ורשת בינלאומית לראיית חשבון, השמינית בגודלה בעולם במונחים של הכנסה שנתית. היא מיוצגת על ידי 122 חברות ב-75 מדינות בעולם, והכנסותיה השנתיות הגלובאליות עומדות על 1.82 מיליארד דולר.



בביקור קצרצר לרגל מיזוג השלוחה המקומית, רו"ח אורן-הורביץ ושות' עם משרד רו"ח אריה עובדיה, מספר בארנס על הסוגיות הבוערות בפירמות הבינלאומיות לראיית חשבון, על ההתמודדות עם השם הרע שהוציאו פרשיות ההונאה החשבונאיות למקצוע ראיית החשבון ועל הכסף הגדול שמגיע בעקבותיהן.



"מה שקרה בעקבות שערוריית אנרון הוא שכולם ראו ברואי החשבון את האשמים הגדולים, וזה גרר הסתערות על כל הענף. אנשים קוראים בעיתון על הונאה ומיד הם מפנים אצבע מאשימה אלינו", אומר בארנס.



וזה לא נכון?



"מי שאחראי על מה שמתרחש בחברה הם המנהלים שלה ולא המבקר או רואה החשבון. תפקידם של רואי החשבון לחוות דעתם על הדיווחים של ההנהלה. מאז אנרון, כבר כמה שנים טובות, אנחנו עסוקים בלהזכיר לעולם שאנחנו לא הרעים בסיפור הזה. אנחנו נותני השירותים".



יחד עם ה"שם הרע" זכיתם גם בעבודה מכניסה ורווחית



"חוק סרביינס-אוקסלי הטיל על החברות הציבוריות נטל כלכלי אדיר. החברות חייבות להגיע היום, פיזית, לכל מפעל בסין או באינדונזיה שמיצר עבורם, כדי לבדוק את התנהלותו הכספית. מדובר בעלות של עשרות מיליוני דולרים בשנה לחברות הגדולות".



הפירמות חוששות היום לקבל לקוחות לא מוכרים מחשש להיקלע לשערוריות?



"כן. זה נושא שמעסיק היום את כל הפירמות. אצלינו יש שלושה שותפים במשרה מלאה שעוסקים רק בהערכת סיכונים לגבי לקוחות. פעם אם היתה פונה אלינו חברה נסחרת, היינו מקבלים אותה בשמחה.



היום קודם כל בודקים מי הלקוח, למה הוא עזב את הפירמה הקודמת שערכה לו ביקורת, האם הוא עוסק בתחום שאנחנו מבינים בו ומתמחים בו. לשם כך, הפירמות נדרשות גם להתמקד במה שהן טובות. ההתמחות של בייקר-טיילי היא טיפול בחברות קטנות ובינוניות. אם תבוא אלינו חברה כמו קוקה קולה, אנחנו נגיד 'לא, תודה'".



אחרי שכולם ילמדו את הכללים החדשים, התעשייה תירגע?



"הדבר החשוב שקרה בעקבות אנרון הוא שהשוק הבין שיש צורך לפקח כל הזמן על הניהול ולא להירדם בשמירה. לכן, אני מאמין שעד שיפנימו את כל השינויים, כבר יהיה צורך בשינויים נוספים, וחוזר חלילה. זה כמו פועלים שצובעים גשר גדול. עד שהם מגיעים לסופו של הגשר, תחילתו כבר דהתה, וצריך להתחיל לצבוע מחדש".