אהוד מנור, חתן פרס ישראל, מת בגיל 64

אהוד מנור, חתן פרס ישראל לזמר עברי ואחד הבכירים בפזמונאים בארץ, מת הלילה בגיל 64, ככל הנראה מהתקף לב.



מנור, מהפזמונאים הפוריים ביותר בארץ, נולד ב-1941 במושבה בנימינה. אביו היה חקלאי ואמו היתה רכזת "ארגון אמהות עובדות". הוא למד בבית הספר במושבה ובתיכון הריאלי בחיפה, ואחרי השירות בצבא למד באוניברסיטה העברית פסיכולוגיה וספרות אנגלית (ב-1981 השלים תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג'). ב-1962 התקבל למשרה זמנית כעורך מוסיקה בקול ישראל, והעבודה ברדיו כבשה את לבו.



שנה אחר כך נסע לניו יורק ללימודי תקשורת, ושם הכיר את הזמרת והשחקנית עפרה פוקס, שהיתה אז סטודנטית לתיאטרון. השניים נישאו ושבו לארץ כעבור שלוש שנים. מנור החל לעבוד ברשות השידור, שם הוא שידר עד היום. את שיריו הראשונים כתב לפוקס עוד בניו יורק, ועם חזרתו לארץ החל לכתוב שירים למלחינים שונים.



הוא כתב לנורית הירש ("בשנה הבאה", "הבתים שנגמרו ליד הים", "בן יפה נולד", "ללכת שבי אחרייך"), למשה וילנסקי, ליוני רכטר, ליאיר רוזנבלום ולנחום היימן, וכן ליהודה פוליקר, אריאל זילבר, נתן כהן וקורין אלאל. אבל שותפיו הבולטים ביותר ביצירה העברית ב-25 השנים האחרונות הם מתי כספי - שאהוד מנור הגדיר פעם את עבודתם המשותפת כ"השלמה הדדית שלנו זה את זה" - בועז שרעבי וחנן יובל. ב-1978 כתב עם נורית הירש את השיר "אבניבי" שזיכה את יזהר כהן כנציג ישראל במקום הראשון בתחרות האירוויזיון שנערכה בפאריס. את שירו "אחי הצעיר יהודה" כתב לזכר אחיו, שנהרג במלחמת ההתשה בתעלת סואץ.



מנור תירגם גם מחזות רבים לעברית, ובהם "אילוף הסוררת", "הלילה השנים-עשר" ו"רומיאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר, "מנהל הבית" של הרולד פינטר, "טרטיף" ו"בית ספר לנשים" של מולייר, "חתולה על גג פח לוהט" של טנסי ויליאמס ועוד. הוא ידוע בחיבתו למחזות זמר, ואחראי לתרגומם של רבים ובולטים מהם לעברית, בהם "שיער", "עלובי החיים", "קברט", "סוויני טוד", "סיפור הפרוורים" ו"אחים בדם".



במקביל להגשה ברדיו הגיש מנור תוכניות פופ ותרבות בערוץ 1, כמו "עד פופ", "מסך אישי", "הילוך חוזר". בשנות ה-90 הוציאו מנור ופוקס את האלבום "שפה משותפת" ובו הם מבצעים ביחד שירים שכתב למבצעים אחרים. כשהוא נשאל מהם השירים האהובים עליו ביותר הוא אומר: "אני מגלה שאלה בעיקר שירים כואבים ועצובים. רציתי להיות פזמונאי הרבה יותר שמח ממה שיצא. אני אוהב לכתוב שירים מכל הסוגים, ולהנות אנשים, ומקווה שבקרוב ייכתבו בארץ עוד הרבה שירים שמחים דווקא, ולא נוגים כל כך".



השנה הוענק למנור תואר דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת בר אילן. הוועדה שבחרה במנור נימקה כי התואר מוענק "כאות הוקרה על פעילותו הפורה והברוכה (של מנור) בתחום הזמר העברי. רבים משיריו נכנסו לקלאסיקה של הזמר העברי והפכו לנכס צאן ברזל".



בנימוקים להחלטה להעניק לו את פרס ישראל כתבו חברי הוועדה: "אהוד מנור כפזמונאי מייצג את ההוויה העכשווית. זה כשלושים שנה שהוא מבטא את רחשי לבנו במאות השירים שכתב עם מיטב המלחינים, לדורותיהם. האיש שהצהיר שאין לו ארץ אחרת הוא חתן פרס ישראל לשנת החמישים".