וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מחצית מכלל ההרוגים בתאונות עבודה במשק - באתרי הבנייה

ענת ג'ורג'י

15.4.2005 / 11:10

כדי להבטיח רמת בטיחות מירבית באתרי הבנייה מתייחס ביהמ"ש בחומרה לא רק למנהלי העבודה הישירים - אלא גם למנהלים הבכירים בחברות הבנייה; קנסות, עונשי מאסר ושלילת רישיון עלולים להביא לקריסת החברה; את המחיר הכבד משלמים כמובן הנפגעים והמשפחות



אלפי תאונות עבודה מתרחשות מדי שנה באתרי הבנייה וגורמות לחבלות ולמוות של עשרות פועלים. על פי נתוני משרד התמ"ת, בחמש השנים האחרונות נהרגו באתרי הבנייה 140 פועלים - מחצית מכלל ההרוגים בתאונות עבודה במשק. עו"ד לבנת קלינה, ממשרד עורכי הדין פרופ' יובל לוי ושות', אומרת כי האחריות לתאונות העבודה מוטלת גם על מנהלי חברת הבנייה, ולא רק על המעסיק בפועל או מנהל העבודה באתר. לדבריה, ההרשעה של נושא משרה בחברה קבלנית עלולה לגרור עונשים כבדים ואף להביא לאובדן המעמד של קבלן רשום ולהתמוטטות החברה.



לפי נתוני משרד התמ"ת, ב-2004 נהרגו באתרי הבנייה בישראל 15 פועלים, ב-2003 איבדו את חייהם 34 פועלים וב-2002 נהרגו באתרי הבנייה 31 פועלים. הגורמים העיקריים למוות, לפי הנתונים (בסדר יורד), הם נפילות מגובה, הילכדות בין קורות או מבנים, קריסה של מבנים, דריסה על ידי כלי רכב, נפילת עצם באתר הבנייה והתחשמלות.



כך, פועל בניין מכפר מנדה, בן 49, התחשמל למוות באתר בנייה בגליל התחתון, בתאונת עבודה שהתרחשה באוגוסט האחרון. הפועל התחשמל כשהחזיק מלחם חשמלי ומת במקום. בתאונה אחרת שאירעה באותו יום נפצע באורח קשה תושב המרכז, בן 45, באשדוד. האיש עבד באתר בנייה ברובע י"ב בעיר, בפירוק פיגומים. הפיגום שעליו עמד קרס והוא נפל מגובה 4 קומות.







שנתיים קודם לכן, בספטמבר 2002, נפצעו באורח קשה שני פועלים ושישה נוספים נפגעו באורח קל עד בינוני בהתמוטטות שני מנופים באתר בנייה ברחוב האומן בירושלים. שנה קודם לכן נהרג מפעיל מנוף (עגורנאי) באתר בנייה בירושלים לאחר שמנוף קבוע, המכונה עגורן צריח, התמוטט.



חיים אליהו, סגן מנהל המוסד לבטיחות וגיהות, זרוע של משרד התמ"ת, מסביר כי ענף הבנייה חשוף במיוחד לתאונות עבודה מאחר שרוב עובדי הבנייה הם עובדים זרים המדברים בשפות שונות. "קשה מאוד לתקשר איתם", אומר אליהו. "ועל אף שיש להם תמיד בכל קבוצה מתווך, אין קשר ישיר עם העובד". בנוסף, לדבריו, אתר בנייה - בשונה ממפעל או משרד - הוא דינמי מאוד: הפועלים מתחלפים תדיר, יש כניסה ויציאת של חומרים ושל כלי עבודה וחלים שינויים מהירים במזג האוויר. "כל אלה", מדגיש אליהו, "מגבירים את הסכנות באתרים".



עוד אומר אליהו כי למודעות חברת הבנייה לעניין הבטיחות חשיבות מכרעת בכל הקשור למניעת תאונות עבודה. לדבריו, ככל שהחברה גדולה יותר קיימת יותר מודעות לתחום הבטיחות וממונים אנשים האחראים על התחום.



האחריות של חברות הבנייה ומנהליהן על הבטיחות באתרי הבנייה מעוגנת בחוק, מסבירה עו"ד קלינה. "כאשר מתבצעת עבודה באתרי הבנייה, פקודת הבטיחות מחייבת למנות מנהל עבודה המחויב, על פי תקנות הבטיחות, לדאוג שכל העובדים ימלאו אחר הוראות התקנות, דוגמת חבישת קסדה וחגירת חגורות בטיחות. מנהל העבודה צריך לפקח על כך שיקוימו התקנות ושהעבודה תתנהל בבטיחות".



כתובת אחת



קלינה מוסיפה כי אם לא מונה מנהל עבודה, מבצע הבנייה הוא האחראי: "כשיש קבלני משנה עדיין הקבלן הראשי עשוי להימצא הגורם האחראי. ההנחה של בתי המשפט במקרים רבים היא שחייבת להיות כתובת אחת שתרכז את האחריות".



אחריות נוספת, לדבריה, היא זו שמוטלת על המנהלים בחברת הבנייה או באגודה השיתופית. זוהי אחריות מעמד, או אחריות מצב. במסגרת אחריות זו, החוק רואה כאחראי לבטיחות באתרים, כל מנהל שותף - אלא אם הוכיח שהעבירה נעשתה שלא בידיעתו ושהוא נקט אמצעים סבירים למניעתה.



קלינה מדגישה כי ההרשעה של נושא משרה בחברה קבלנית עשויה להביא לאובדן המעמד של קבלן רשום. "מספיק שמוטל עליו עונש של יותר משלושה חודשי מאסר, כולל מאסר על תנאי, או קנס בגובה 6,450 שקל, כדי שיצטרך להתמודד אצל רשם הקבלנים על שלילת הרישיון שלו".



במשרד התמ"ת אומרים כי הם מפקחים ככל שניתן על אתרי הבנייה. לפי נתונים שהציגו במשרד, ב-2004 בלבד בוצעו 8,726 ביקורי פיקוח באתרי בנייה. כמו כן, נמסר, בסוף נובמבר התקיים מבצע אכיפה ארצי מוגבר באתרי הבנייה - המבצע נמשך 8 ימים וכלל ביקורים ב-317 אתרי בנייה - שהוצאו בו 179 צווים על ליקויים בבטיחות. ממשרד התמ"ת מסרו עוד כי העונשים הננקטים על ידי אגף הפיקוח במשרד הם צווי בטיחות, קנסות ותביעות משפטיות - תוך שיתוף פעולה עם רשם הקבלנים.



תביעות משפטיות רבות מסתיימות בעונשי מאסר לקבלנים ונושאי משרה הנמצאים אחראים לתאונה. כך, בעבודת חציבה תחת מצוק אבנים ועפר התרחשה תאונת עבודה שהביאה למותם של שני פועלים. כחלק מהעבודה חצבו שני פועלים מתחת למצוק בעזרת שני פטישי אוויר בעוד שפועלים נוספים פינו את הפסולת שהצטברה. בשלב מסוים, עקב "שיטת החציבה הבלתי זהירה והרשלנית שבוצעה מלמטה כלפי מעלה התערערה יציבות המצוק ונגרמה מפולת של אבנים ועפר", כלשון בית המשפט. אחד הפועלים נפגע בראשו מאחת האבנים ומת מפצעיו. בית המשפט דן במידת אחריותם של הקבלן הראשי ושל המעביד בפועל של הפועלים, שלא היה לו חלק ממשי בעבודות.



בית המשפט קבע כי התאונה אירעה עקב רשלנות בביצוע העבודה ובשל אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים. בערעור, דן בית המשפט בשאלת הגדרת תפקידם ומידת אחריותם של הקבלן הראשי ושל המעביד בפועל של הפועל שנפגע.



באשר לראשון נפסק כי יש לראות בקבלן הראשי כמבצע הבנייה - ולפיכך החובות המנויות בתקנות הבטיחות בעבודה חלות עליו. עוד נפסק כי על קבלן ראשי חלה חובת זהירות כלפי כל מי שמבצע עבודות באתר, וכי עליו להשגיח שלא יבוצעו באתר עבודות מסוכנות ושהפועלים העובדים במקום לא ינקטו שיטות עבודה שיש בהן כדי לסכן חיי אדם. במסגרת זו נפסק כי על הקבלן הראשי למנות מנהל עבודה מוסמך, בעל כישורים מתאימים, כדי להשיג בטיחות מרבית. היות שהקבלן לא עשה כן, הרשיע אותו בית המשפט בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.



הנאשם השני ביקש להתגונן בטענה כי הוא רק סיפק פועלים לאתר הבנייה - אך לא היה לו כל חלק בפועל בעבודות עצמן. בית המשפט דחה את טענותיו וקבע כי חובת המעביד היא להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד ולפקח על עבודתו.



עוד קבע ב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully