החמצת הענק של אלביט

מאת חיים הנדוורקר

בתחילת שנות ה-80 העדיפה אלביט להתמקד במוצרים צבאיים וכך הפסידה רעיון עסקי וצוות פיתוח שהפך את חברת אי.אם.סי האמריקאית לענק בשווי 70 מיליארד דולר. נשיא אלביט לשעבר עמנואל גיל מודה: "במבט לאחור זו היתה טעות".

משה ינאי ניו יורק. אם תשאלו ישראלים מי היא החברה המצליחה ביותר שיש לה רקע ישראלי, הם ודאי יאמרו כי זו צ'ק פוינט. אך מי שמצוי בעולם ההיי-טק האמריקאי ינקוב בשמה של חברה אחרת: הרקע האירי שלה דומיננטי, אך ללא המוח הישראלי היא לא היתה מגיעה לאן שהגיעה. מדובר בחברת אי.אם.סי, שמשרדיה ממוקמים באזור בוסטון, המייצרת מערכות לאחסון נתונים. שווי השוק של החברה נאמד ב-70 מיליארד דולר ועובדים בה כ-23 אלף איש.

ישראלים לא מעטים מועסקים באי.אם.סי. לפי הגרסה החצי רשמית כ-30 בארצות הברית וכ-50 בשלוחה בתל אביב, לפי הגרסה הלא רשמית 150 ישראלים עובדים בארצות הברית. כשבודקים את אתר האינטרט של החברה אפשר למצוא בין ממלאי התפקידים הבכירים, כמו סגן נשיא או סגן נשיא בכיר, ישראלים רבים: ארז עופר, דורון קמפל, ישי קדם, גל סנה וגיל שפירא.

מעבר מחברה אפורה לחברה הבולטת

רובם עובדים במחלקת ההנדסה. בראש המחלקה עומד משה ינאי, הישראלי הדומיננטי בחברה. הקשר הישראלי של אי.אם.סי אינו רק מספר הישראלים המועסקים בה, אלא העובדה שההצלחה המטאורית של אי.אם.סי קשורה ישירות לינאי ולצוות הישראלי. צוות זה הפך את אי.אם.סי מחברה אפורה, לאחת החברות הבולטות בשוק ההיי-טק האמריקאי.

יש אף המגדירים את אי.אם.סי כשילוב של מוח ישראלי ושיווק אירי. מאחורי ההצלחה השיווקית עומד דיק איגן, מייסד אי.אם.סי, העתיד להתמנות בקרוב לשגריר ארצות הברית באירלנד.

אי.אם.סי שומרת על פרופיל נמוך. גם ינאי נמנע מחשיפה. פנייה לראיין אותו, לא נענתה. מה שבטוח, אומרים מכריו, הפיתוחים שלו העשירו אותו מאוד. יש לו מסוק פרטי, למשל.

מכריו של ינאי אומרים כי הוא דוגמה נפלאה לחולי של התעשייה הישראלית. לינאי היו רעיונות מעולים ובאלביט לא נתנו לו לקדם אותם. אם אלביט היתה מאמינה בו, אולי אפשר היה ליצור את נוקיה הישראלית. אחרים בבוסטון אומרים כי אסור לשכוח את הסביבה העסקית בישראל. גם אם הרעיון היה יוצא אל הפועל בישראל, בשל הניסיון העסקי המועט בה אין ודאות שניתן היה להקים חברת ענק כמו אי.אם.סי.

בשנים 76'-83' פיתחה אלביט מחשב מרכזי (מיינפריים) תואם יבמ בשם ענת. ינאי בלט בצוות זה. כדי להתגבר על מגבלות שיווק נמכר המחשב לחברה הגרמנית ניקסדורף, ששיווקה את המחשבים בשמה בארצות הברית. ינאי וחבריו שפיתחו רעיונות בתחום האחסנה בשביל ענת באלביט, עברו לניקסדורף בארצות הברית.

המפנה הגיע

בינתיים יצא הפי.סי לשוק. בעקבות זאת, ניקסדורף החליטה להפסיק את הפעילות של מכירת מחשבי המיינפריים והקבוצה הישראלית נפלטה מהחברה. ינאי נפגש עם דיק איגן, יו"ר חברת אי.אם.סי, שפיתחה ויצרה זיכרונות למחשבים. אי.אם.סי היתה אז חברה מפסידה. כשינאי וחבריו הצטרפו לחברה, באמצע שנות ה-80, הגיע המפנה שייחלה לו.

סמק מוקרין הוא ממנהלי חברת סטארט-אפ קטנה בבוסטון, הפעילה גם בישראל. מוקרין עבד יחד עם הצוות הישראלי באלביט ואחר כך עבר לאי.אם.סי. "הייתי בצוות הראשון של פרויקט ענת", הוא מספר, "בראש הצוות עמד טוביה לנמן.

אלביט מכרה מיינפריים דרך ניקסודרף ובצוות הזה גדלו הרבה מהנדסים ומתכנתים. הצוות היה אחראי למערכת האחסנה של ענת. לבסוף כאשר אלביט החליטה למכור את ענת, עבר הצוות לניקסדורף. באי.אם.סי היו היה צורך באנשים המתמחים בתחום הסוליד סטייט דיסק ואז הם גייסו את ינאי והקבוצה שלו".

בתשובה לשאלה מדוע אלביט לא רצתה לפתח בעצמה את הרעיונות של ינאי וחבריו, משיב מוקרין: "השוק בישראל קטן והאנשים כאן לא הבינו את הפוטנציאל של השוק לאחסנת נתונים. נוסף על כך, היה חוסר דימיון מצד ההנהלה הישראלית. אני מאמין שאת הרעיון של האחסנה אפשר היה לפתח בישראל, אך כדי לשווקו היה צורך בחברה בינלאומית.

"אסור לשכוח שבאלביט היו תמיד שני חלקים - אזרחי וצבאי. החלק הביטחוני היה חשוב יותר כי הוא תמיד הביא את הכסף. לבסוף אנשי הביטחון קיבלו את ניהול החברה. לטווח קצר זה היה טוב. אבל לטווח ארוך זה לא עזר לחברה ומנע ממנה להתפתח בשוק המחשבים. "גם ניקסדורף לא עשו עבודה טובה במכירת המוצר. השיווק באי.אם.סי היה באמת מוצלח.

הם מכרו יפה את הרעיונות של הישראלים. ללא ספק, מבחינה טכנית הקרדיט מגיע לישראלים. אגב, פעמים רבות רצו לסגור באי.אם.סי את הפרויקט, מסיבות פוליטיות פנימיות. היו מנהלים שלא האמינו ביכולת של הישראלים. מצד שני, איגן, מאוד האמין בהם. גם כיום, בתחום ההנדסה הישראלים הם בתפקידים בכירים ביותר. המנהיג הוא ינאי. המתכנת הראשי של החברה הוא נתן ויסליצקי. טוביה לנמן, שהיה הבוס של ינאי באלביט, הובא לכאן באמצעותו והפך להיות חלק מהצוות".

לא חברה עם חזון טכנולוגי

הלל אבני מתגורר בישראל, וכיום פועל בחברת סטארט-אפ. בעבר הוא היה מקבילו של ינאי בפרויקט ענת. ינאי היה אחראי על הדיסקים ואבני על הסי-פי-יו. "כל מה שינאי והצוות שלו עשו היה המשך הפיתוח של עבודתם באלביט. מובן שהם עידכנו את הרעיונות בחידושים הטכנולוגיים. במבט לאחור, אני לא בטוח שאם ינאי וחבריו היו נשארים באלביט, הם היו יכולים לעשות בדיוק מה שנעשה באי.אם.סי.

"הבעיה היתה שהנהלת אלביט לא היתה מעוניינת במוצרים אזרחיים. לעמנואל גיל ולהנהלת אלביט היתה גם אוריינטציה שלא כדאי להשקיע בפיתוח, אלא לרכוש ידע ומזה לעשות מוצרים. בסך הכל, אלביט לא היתה חברה עם חזון טכנולוגי ולכן רוב הצוות של ענת מצא את עצמו בחוץ".

גיל, לשעבר יו"ר מועצת המנהלים של אלביט ובאותם ימים מנכ"ל החברה, אומר כי "בראייה לאחור אפשר להצטער על מה שקרה. אך צריך לבחון את האירועים מנקודת המבט של אותה תקופה. הבעיה של כל חברה ישראלית בתחום ההיי-טק היא חוסר האיזון בין היכולת לפתח לבין היכולת לשווק. זו הסי