החופש שלכם לבחור

מאת ארנה קזין

בדירת מגורים קטנה ברחוב אלנבי בתל אביב עובדת בשנה האחרונה קבוצה של אנשי תוכנה ויזמים על פיתוח שימושים מהפכניים - או לפחות חלופיים - בטכנולוגיית הטלוויזיה האינטראקטיווית. נמרוד קרת, שלום לחיאני, נורית לויליכט-לחיאני וחבריהם לקבוצת "Free My Vision" קוראים תיגר על האופן המניפולטיווי שבו חברות הטלוויזיה והמחשבים משווקות את המושגים "אינטארקטיוויות", "קהילה" ו"בחירה חופשית".

בדומה לקבוצות אחרות בשולי עולם המחשבים והתקשורת (ובהן Free Software Foundation, שחבריה מפתחים ומפיצים תוכנות שהמשתמשים יכולים לשנות כרצונם), הם מערערים על תפישות רווחות בכל הקשור לבעלות על מידע ולזכויות יוצרים. הם תובעים ליישם הלכה למעשה את עיקרון חופש המידע, ולעשות את התוכנות, התכנים, הטקסטים והטכנולוגיות חופשיים ונגישים לכל דורש.

התוכנה והשירות שמציעה הקבוצה מאלנבי מאפשרים להשתמש בטלוויזיה האינטראקטיווית, המלה האחרונה בתעשיית התקשורת, כדי לשבור את מונופול המידע שבידי החברות המשדרות הגדולות (למשל, סי-אן-אן או חברת החדשות של ערוץ 2) - לבזר את הכוח, לבטל את הפרסומות, להעביר בטלוויזיה מידע חלופי, להשתמש בה כמקום מפגש לקבוצות שוליים, ובקיצור: להעביר את תקשורת ההמונים לידי ההמונים. הסיכוי שהם יצליחו בכל אלה אינו גבוה, כמובן, אבל הם לפחות מספקים חומר למחשבה.

תעשיית הטלוויזיה האינטראקטיווית, שבתוכה ונגדה החבורה המהפכנית מבקשת לפעול, מתפתחת באחרונה בקצב מהיר ומרשים. "בשנה האחרונה קרו דברים מדהימים בתחום", אומרת גלית בן שמחון, סמנכ"ל בכירה לשיווק בחברת שידורי הלוויין יס, שהשתתפה באחרונה בכנס על טלוויזיה אינטראקטיווית בברצלונה. לדבריה, גופים משדרים כבר מתחילים להרוויח היטב משירותים אינטראקטיוויים באנגליה, איטליה, ספרד, צרפת, גרמניה ושוודיה. "מאז שהשירותים הדיגיטליים התחילו לפעול", מציין איתן גליק, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברת הכבלים תבל דיגיטל, "צצו בעולם כמו פטריות אחרי הגשם חברות סטארט-אפ או מחלקות בחברות מחשבים שעשו הסבה, וכולן מפתחות תוכנות ותכנים לטלוויזיה האינטראקטיווית".

בישראל לא ממהרים לאפשר לצופה לבחור

השירותים האינטראקטיוויים הנפוצים כיום באירופה, לפי חברות המספקות אותם, הם הימורים תוך כדי צפייה באירועי ספורט, הימורים על תוצאות מרוצי סוסים (לפני המרוץ) ומשחקים נושאי פרסים. אלה השימושים שמשיאים רווחים לחברות. "התחזית היא שהשימושים האלה יניבו את ההכנסות הגבוהות ביותר לגופים המשדרים; יותר מפרסומות", אומרת בן שמחון.

בישראל הטלוויזיה האינטראקטיווית צועדת את צעדיה הראשונים, אבל ההתפתחות שלה זריזה - היא מפגרת רק בשנה אחרי השוק באירופה. חברות הכבלים והלוויין בישראל מספקות כיום ללקוחותיהן (כ-160 אלף משקי בית ללוויין, לפי בן שמחון, וכ-120 משקי בית בעלי ממירים דיגיטליים לחברות הכבלים, לדברי גליק) את השירותים הבסיסיים של הטלוויזיה הדיגיטלית: מדריך הטלוויזיה האלקטרוני מאפשר להזמין תוכניות וסרטים שבוע מראש, לקודד ערוצים ולחסום אותם מפני הילדים, ולארגן את הערוצים לפי סדרי עדיפויות.

בחודשים הקרובים ייתוספו עליהם שירותים אינטראקטיוויים יותר: משחקים (שאפשר לשחק לבד מול הטלוויזיה), מידע נוסף על תוכניות (למשל, אם רואים בערוץ טבע תוכנית על ספארי בדרום אפריקה, אפשר לקבל מידע נוסף על הדרכים להגיע לאותו ספארי או על מלונות באזור) ושירותי הודעות אישיות מהחברה ללקוחות. מאוחר יותר, בתוך כשנה, יתחילו לפעול שירותי "טי-קומרס" (t-commerce) - קניות דרך הטלוויזיה. באמצעות השלט או בעזרת מקלדת אלחוטית יהיה אפשר גם להעביר מסרים מיידיים בין הצופים, להשתתף במשחקים עם צופים אחרים, להשתתף מהכורסה במשחקים כמו "מי רוצה להיות מיליונר", וכיוצא באלה שירותים מסחריים.

לדברי בן שמחון וגליק, בישראל מאמצים בינתיים את הדפוס האירופי של הטלוויזיה הדיגיטלית, ולא את האמריקאי. בארצות הברית הטלוויזיה האינטראקטיווית היא בעיקרה מעין שילוב בין האינטרנט ובין הטלוויזיה. בישראל, כמו באירופה, הממירים הדיגיטליים אינם מאפשרים גלישה באינטרנט. הממירים של יס ושל חברות הכבלים הם אמנם מעין מחשבים קטנים, אבל אלה קופסאות סגורות, שאי אפשר להכניס אליהן תוכנות זרות. הן אינן פתוחות לשימושים שונים מאלה המעוצבים על ידי הגופים המשדרים.

את הדור הבא של הממירים הדיגיטליים, זה שמאפשר ללקוחות לערוך את התוכניות, לבטל חלק מהן ולבנות לוח שידורים אישי - לא ממהרים להפיץ. "לא אוכל לספק שירות שמבטל פרסומות", מבהירה גלית בן שמחון. "מאחר שהפרסומות הן מקור הפרנסה שלי, הענף שעליו אני יושבת, ולא אוכל להרשות לעצמי לכרות אותו".

אמת של תרבות הצריכה

נמרוד קרת וחבריו מאלנבי מציעים בדיוק את זה: לאפשר ללקוחות לבטל את הפרסומות ולכרות את הענף שעליו התעשייה הזאת יושבת. לשם כך יהיה צריך לרכוש בחנות של מכשירים אלקטרוניים ממיר דיגיטלי פתוח (Set-Top Box), שיעלה, לדברי קרת, כ-3,500 שקלים, ואז להתחבר לשירותים של הקבוצה הזאת (שיעלו, לדבריהם, כדולר בחודש) וליהנות מהיכולת לשלוט במידה רבה יותר מהרגיל בתכנים שמועברים בטלוויזיה. הכוונה היא לשימושים החורגים הרבה מעבר לקניות מקוונות או משחקים שמעשירים את חברות המדיה הענקיות.

לדברי קרת, "היוזמה התחילה מתחושה אינטואיטיווית: שזה לא בסדר שיש פרסומות". הוא סבור שהורים לילדים מרגישים במיוחד את ההתקפה של הפרסומות עליהם, את ההשפעה העצומה שלהן, את האופן שבו הצופים נכנסים למעגל של צריכה אין-סופית ואת חוסר היכולת להתגונן. התוכנה שהם מפתחים מאפשרת לזהות את הרגע שבו עובר הערוץ המסחרי לשידור פרסומות - למשל, את המעבר בפינת המסך מהסמל 2 לאות פ', במקרה של ערוץ 2 - ולהשתיל בפרק הזמן הזה תוכן אחר לפי בחירה: סרט טבע, נניח (עדיין לא מצאו דרך לזהות את הקדימונים, שמופיעים עם הסימן 2 על המסך, אבל ימצאו לזה פתרון בהקדם, לדבריו).

ואולם, ככל שקרת וחבריו העמיקו לחשוב, הם