איך בנק המזרחי מציע ריבית טובה יותר מהבורסה

ברוב המוחלט של המקרים, ובעיקר עבור משקיעים קטנים ובינוניים, ניירות ערך הנסחרים בבורסה יספקו לציבור תשואה טובה יותר מהתשואה המוצעת על ידי הבנקים. הריבית שתקבלו בקניית מק"מ, למשל, תהיה כמעט תמיד גבוהה יותר מהריבית על פיקדון בנקאי לתקופה זהה. גם תוכניות חיסכון עדיף לעתים קרובות לקנות בבורסה, על ידי רכישת איגרת חוב של הבנק שבו שקלתם להפקיד את הכסף: הסיכון הרי זהה, בעוד שהריבית בבורסה גבוהה יותר, וגם מקבלים בה נזילות מלאה.



אבל לפעמים הבנקים גם יכולים להפתיע ולהציע תוכניות ותנאים הרבה יותר טובים ממה שנמצא על המדף - כולל על המדף של הבורסה. הפתעה כזו סיפק שלשום בנק המזרחי, כאשר הציע לציבור תוכנית חיסכון צמודה למדד, לתקופה של שנתיים - בריבית של 2.4%.



במבט ראשון זו אולי לא נראית ריבית גבוהה במיוחד, אבל הכל נראה אחרת כאשר בודקים מהי התשואה שנקבל בעת רכישה של איגרת חוב ממשלתית צמודה לתקופה של שנתיים. התשובה: 2% בלבד, וכאשר זוכרים שעל רכישה כזו יש להוסיף עמלות ביצוע לרכישת האיגרת וגם עמלות משמרת בשיעור של 0.5% לשנה - מתברר כי תוכנית החיסכון של המזרחי היא מציאה אמיתית.



משקיע בעל מוח פיננסי אפילו עשוי להתפתות ולבדוק הזדמנות לביצוע עסקת ארביטראז' - עסקה סיבובית שבסופה נרשם רווח ללא כל סיכון. האסטרטגיה: למכור ב"שורט" את איגרות החוב הממשלתיות לשנתיים, או איגרות חוב צמודות של בנק הנסחרות בבורסה - ולהפקיד את התמורה בתוכנית של בנק המזרחי.



"על הנייר" יכולה אסטרטגיה כזו להניב רווח נאה - אבל לא במציאות. הסיבה: על עסקת "שורט" כזו דורש הגוף המשאיל את נייר הערך עמלה של 0.5% לפחות - ולכן העסקה נהפכת ללא כדאית. למי שבכל זאת מחפש המלצה מעשית, כדאי לבדוק אם בתיק ההשקעות שלו נמצאות איגרות חוב צמודות לשנתיים. אם כן, ואם התוכנית שלו היא להמשיך להחזיק בהן עד לפדיון - עליו לשקול להמיר אותן בתוכנית החיסכון של המזרחי. תוכנית זו, אגב, מוצעת לשלושה ימים בלבד ולמפקידים בסכום של 200 אלף שקל ויותר. אם אתם לקוחות של המזרחי - לא תיאלצו אפילו לעבור את המסלול המתיש של פתיחת חשבון ניירות ערך חדש.



אבל לא פחות מעניינת היא השאלה הבאה: כיצד מציע המזרחי תנאים טובים יותר מאלה שניתן למצוא בבורסה? האם הוא עושה זאת במחירי הפסד?



התשובה היא כמובן שלילית. מה שקרה הוא שאל בנק המזרחי הגיעו לקוחות שדרשו אשראי צמוד לשנתיים בהיקף משמעותי, וכך מצא עצמו הבנק בחשיפה שאינה רצויה מבחינתו. הוא פנה, לכן, לציבור, בניסיון להשיג שתי מטרות.



האחת: לגייס פיקדונות לשנתיים ולסגור את החשיפה, והשנייה: לנצל את ההזדמנות כדי למשוך לקוחות חדשים, על ידי הצעת ריבית טובה יותר מכל גוף אחר במערכת הבנקאות - ואפילו בבורסה.



בנק המזרחי כמובן לא הפסיד: את האשראי ללקוחות הוא סיפק בריבית גבוהה יותר מ-2.4% הצמודים שהוא מציע ללקוחותיו - והוא אולי אף הצליח לגייס כמה לקוחות גדולים חדשים.



האם המקרה של בנק המזרחי הוא יוצא דופן? ממש לא. כמעט מדי יום מוצא את עצמו אחד מהבנקים בחשיפה מסוימת, שדורשת ממנו לרוץ ולסגור אותה. לעתים קרובות נסגרת החשיפה על ידי מתן תנאים יוצאי דופן ללקוחות - ומדי פעם התנאים אפילו "שוברים את השוק", כמו במקרה של הפיקדון לשנתיים של בנק המזרחי.



אבל מה שמרגיז הוא שהתנאים הללו לא מגיעים לציבור הרחב. ההזדמנויות האלה שמורות כמעט תמיד ללקוחות השמנים של הבנק, אותם לקוחות המוגדרים כ"בנקאות פרטית" ושלהם יש



חסכונות נזילים של מיליון דולר ויותר. רק לעתים רחוקות, כאשר הבנק רוצה להעביר איזה מסר שיווקי, הוא גם פונה לציבור הקמעונאי ומציע לו את מה שהוא נותן יום-יום ללקוחות העשירים. גם בשוק ההון, מסתבר, יש הבדל גדול בין מי שיש לו קצת למי שיש לו הרבה.