חשבתם שלמצוא עבודה זה קשה? נסו להתקבל ליישוב קהילתי או לשכונה חדשה

מאת צלי גרינברג וענת ג'ורג'י



מתעניין ממוצא מזרחי ניסה להתקבל לאחת מעמותות הבנייה המקימה פרויקט במרכז הארץ והתייצב, כנדרש, בפני ועדת הקבלה של העמותה. חברי הוועדה, כולם ממוצא אשכנזי, הרעיפו על המתעניין שאלות שונות ומשונות. "מה תעשה", שאלו החברים, "אם יתעורר ויכוח על צבע פחי האשפה?" המתעניין, שרצה מאוד להשתלב בפרויקט היוקרתי, ענה בסבלנות על כל השאלות. למרות זאת, הודיעו לו חברי ועדת הקבלה כי לא התקבל לפרויקט בגלל חוסר התאמה. "אין לנו את אותה צורת חשיבה", הסבירו. לאחר שעורך דינו של הלקוח הקשה, ניאותו חברי הוועדה להודות כי החליטו לדחות את לקוחו על רקע עדתי, ובלי כל קשר לתשובותיו.



המקרה הזה משקף אמנם אירוע קיצוני, ועם זאת כמעט כל קבוצה המתאגדת לצורך הקמת פרויקט מקפידה לסנן את המצטרפים אליה באמצעות ועדות קבלה ומבחנים שונים. עורכי דין הפעילים בתחום מספרים כי מדובר בתופעה חדשה יחסית שתופסת תאוצה. "על פניו מדובר בצעד לגיטימי", מסבירה עו"ד גלית רוזובסקי ממשרד עו"ד יובל לוי ושות'. "אחרי הכל מדובר בעמותה שעתידה ללכת יחד דרך עסקית ארוכה. לפיכך, חברי העמותה רוצים להחליט מי יהיו השותפים לדרך. בנוסף, בסוף התהליך חברי העמותה עתידים לגור יחד בשכנות ולכן חשוב להם לברור את האנשים".



לדברי רוזובסקי, הצד הלא לגיטימי בתופעה הוא שוועדות הקבלה משמשות אמצעי לסינון מועמדים, לא פעם על בסיס דעות קדומות וגחמות. היא מספרת על עמותות שלא רוצות ערבים, הומואים או לסביות. "היה אפילו מקרה של בעלי קרקע מבוגרים יחסית, שהתאגדו להקמת בניין ולא רצו למכור זכויות לבחור צעיר שהרבה בנסיעות. הם חששו שהוא ירעיש בחדר המדרגות בכל פעם שיחזור בשעת לילה מאוחרת מנסיעותיו בחו"ל".



"כדי לשלוט במצטרפים לעמותות", אומרת רוזובסקי, "קובעים בעלי הקרקע המתאגדים שאי אפשר יהיה למכור את הזכויות בפרויקט בלי להיפגש עם מרכז העמותה. אם המתעניין לא מוצא חן בעיני חברי הוועדה, הם נותנים לו להרגיש שהוא לארצוי. אם הוא מתעקש הם מתישים אותו בעיכובים במתן פרטים או באמצעות יחס נוקשה, עד שהוא מתייאש".







ועדות קבלה אינן נחלתן של עמותות הבנייה בלבד. הן קיימות ביישובים קהילתיים, שכונות יוקרתיות ופרויקטים מבוקשים. מבחנים בפילת, בדיקות גרפולוגיות, בדיקות רפואיות ו"אודישנים" בפני ועדות קבלה הם רק חלק קטן מהמסלול שנאלצים לעבור אלה המבקשים לרכוש לעצמם קרקע במקומות אלה. כיום, כדי לבנות בית ביישוב קהילתי או כדי להתקבל לעמותת בנייה, צריך להיות צעיר, משכיל, בריא, מבוסס מבחינה כלכלית ועם ילדים. הכסף לבדו, מתברר, אינו מספיק עוד.



מהם הקריטריונים המדויקים לפיהם בוחרות ועדות הקבלה את מועמדיהן? קשה לדעת. הוועדות מצהירות על קריטריונים מסוימים, ואולם בפועל הן מחליטות לעתים על סמך מדדים אחרים לגמרי. בכל מקרה, כאשר מועמד נדחה הן מקפידות לשמור על עמימות. כך למשל, בשיחת טלפון ראשונית עם מזכירות היישוב אבירים בצפון הארץ, נאמר כי המועמד צריך להתייצב בפני ועדת הקבלה של היישוב עם קורות חיים לצורך ראיון. עם זאת, בהמשך השיחה, ולאחר שהתעקשנו לקבל פרטים נוספים, נאמר לנו כי "עדיפות תינתן לצעירים בעלי משפחות, שכן יש ניסיון להצעיר את היישוב".



ביישוב כרם מהר"ל, הנמצא בחוף הכרמל, דורשים מהמועמדים לעבור מבחנים בפילת לפני ועדת הקבלה. המבחן יעלה למתגורר הפוטנציאלי כ-1,200 שקל, והוא אמור לבדוק את "ההתאמה של המבקש לחיי הקהילה כפי שהיישוב הגדיר אותם", אומרים במזכירות היישוב. אך בכך לא די. בהנחה שהמבקש אכן עבר את המשוכה הראשונה של פילת, עליו להתייצב בפני ועדת הקבלה של היישוב שגם היא נותנת עדיפות ל"צעירים עם ילדים".



כל היישובים הקהילתיים השונים מחפשים את אותו הדבר; משפחות יהודיות, מבוססות כלכלית, משכילות, בריאות ועם ילדים, אך כדי לא ליצור רושם ישיר של אפליה הן מסוות זאת ב"מבחנים לצורכי התאמה לחיי קהילה". היישוב שעושה זאת הכי טוב הוא קציר, הממוקם סמוך לכרמיאל, שם התנהל בג"ץ על סירוב ועדת הקבלה של היישוב לאפשר למשפחה ערבית לבנות בו את ביתה. בג"ץ אמנם פסק לטובת המשפחה הערבית, אך היישוב שיכלל את אמצעי המיון. כיום היישוב דורש מהמועמדים "להתאים לחיי קהילה", ואולם מסתבר שמאחורי המשפט הזה מסתתרים ראיון עם ועדת הקבלה ומבחני גרפולוגיה "מאוד כלליים", כפי שמציינים במזכירות היישוב.



עו"ד חגי אשלגי, ממשרד עו"ד כהן-להט ושות' ברמת גן, מסביר כי ועדות הקבלה ביישובים השונים הן תופעה ישנה, שמקורה ברצון לאפשר לקבוצות שונות להתיישב על קרקע לא אטרקטיווית ובתמורה לעצב את היישוב כראות עיניהן. "ההתיישבות באזורים אלה היתה קשה יותר", מסביר אשלגי, "ולכן היתה הצדקה לקיומן של ועדות קבלה. כיום, כשאין שום בעיה ליישב את המקומות הללו, אין כל הצדקה לכך שוועד היישוב יתפקד כמעין משטרת הגירה, שתחליט מי ייכנס ומי ייצא".







אך זו אינה הבעיה היחידה שיוצרות ועדות הקבלה השונות. "לדוגמה", מספר אשלגי, "אדם שהתקבל ליישוב ובנה בו את ביתו, עשוי להחליט כעבור זמן מה שהיישוב ודרך החיים שבחר אינם לטעמו וכי הוא רוצה לעזוב ולמכור את הבית. רק אז מסתבר לו שהוא נמצא בבעיה, שכן אסור לו למכור את הבית לכל אחד, אלא רק למי שעבר את מבחני ההתאמה של היישוב". בני זוג צעירים ששקלו בעבר לנסות ולהתקבל ליישוב מתת שבצפון הארץ, מספרים כי החליטו לוותר על המעבר, על אף שנרמז להם על ידי ועדת הקבלה כי סיכוייהם להתקבל ליישוב גבוהים. לדבריהם, הם חששו שייתקלו בקשיים גדולים כשיבקשו למכור את הבית, אם וכאשר ירצו לעזוב את היישוב.



המגזר החרדי ידוע אף הוא בוועדות הקבלה הנוקשות הפועלות בו. ועדות אלה נועדו לשמור על אופי השכונה בהתאם לרמת הביקושים ותוך שמירה על תמהיל נכון של היהדות החרדית על זרמיה השונים. ועדות אלה יכולות למשל לדחות מועמד על רקע עדתי או מפני שזיקתו לדת אינה חזקה מספיק ואינה תואמת את האופי החרדי של השכונה.



למרות תנאי הקבלה שמציבות הוועדות השונות, עורכי הדין לא מכ