חברי הוועדה לבחירת שופטים אמורים לבחור בקרוב שלושה שופטים לבית המשפט העליון

יש מגמה מעניינת ומאוד מסוכנת בתהליך של מינוי שופטים: נטרול המערכת הפוליטית. אין יותר ניסיון להשיג קונסנסוס בין הפוליטיקאים ובין המשפטנים, אלא בעצם ניצול של יחסי הכוח בתוך ועדת המינויים כדי לנטרל את המערכת הפוליטית". אילו רק היתה יודעת הפרופ' רות גביזון, כשאמרה את הדברים לפני שנתיים, שיום אחד יהפכו הדברים האלה לנבואה שהתגשמה לגביה.



מלחמת עולם מתנהלת בימים אלה בקהילה המשפטית. מלחמה הנושאת אופי של מאבק על תפישות עולם משפטיות ושל מאבק פוליטי. כדרכן של מלחמות כאלה, יש לה חזות מהוגנת, כביכול רעיונית, לכאורה תרבותית. אבל כל הצדדים יודעים שמדובר במלחמה על כל הקופה, שלצדה הימור כבד, כשביד נותרו הקלפים האחרונים, עם פרס ענק הממתין למנצח, והקזינו עומד להיסגר. זה טיבה של המלחמה על כיסא בבית המשפט העליון, שאותה מנהלים הפעם לא המועמדים עצמם



הזירה רוחשת. הזמן הקריטי הוא עכשיו. במרכז: תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים, שאמורים להתכנס בקרוב ולבחור, ברוב רגיל, שלושה שופטים לעליון. הוועדה בנויה על סחר-מכר, על קואליציות-לשעה, על הצטלבויות אינטרסים. הרבה תרגילים מתנהלים בעת ובעונה אחת, הרבה דיסאינפורמציה זורמת בשטח. במאבק הנוכחי נחלקת הוועדה לשני מחנות: בראש האחד התייצבה שרת המשפטים ציפי לבני; לראשו של האחר נדחק, כמעט בעל כורחו, נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק.



חדי לשון להכעיס



בין לבני לברק מתנהל קרב הורדת ידיים. לבני אולי לא רצתה בו, אבל היא בחרה בו. היא החליטה להטביע את חותמה על השופטים שייבחרו לעליון בעת כהונתה כשרת משפטים. היא מבקשת להיות דומיננטית בתהליך הבחירה. בדיוק ההיפך מקודמה בתפקיד, יוסף לפיד. לבני החליטה שהיא רוצה את גביזון בעליון. היא מצהירה על כך בכל פורום, בכל הזדמנות. היא רואה בגביזון מועמדת ראויה בגלל חשיבתה המקורית, ומשום שהיא בעלת קול שונה באקדמיה המשפטית. היא מעוניינת במינויה גם בגלל הרקורד שלה כמי שאינה מפחדת "לתת פייט" לברק.



אלא שברק לא ייתן לזה לקרות. בקרב הורדת הידיים, לפי שעה הוא המנצח. נגד גביזון התייצב בוועדה לבחירת שופטים רוב מוצק המתנגד לבחירתה. שישה מחברי הוועדה - השופטים ברק, דורית בייניש ואליעזר ריבלין, נציגי לשכת עורכי הדין בני לוינבוק ויורי גיא-רון וח"כ אברהם שוחט - לא יאפשרו את מינויה של גביזון. לבני נותרת במיעוט, עם השר דני נוה וח"כ שאול יהלום.



מנגד, בתהליך מקביל המהווה תגובת-נגד ליוזמה למינוי גביזון, מסתמן רוב מרעיש למינויו של קרמניצר לעליון. הרוב תלוי בהחלטת פורום שופטי העליון, שעדיין לא קיים את ההתייעצות הפורמלית בעניין, וגם לא התייעצות בלתי פורמלית. לקרמניצר יש סיכוי סביר לזכות בתמיכת השופטים, גם בשל רצונם לחסום את גביזון. יחד עם שוחט וגיא-רון יש לו רוב בוועדה. במקרה כזה, לבני עשויה להצטרף לתומכים בקרמניצר, ולטשטש את סימני התבוסה. בינתיים, לבני לא הרימה ידיים בנוגע לגביזון. כל עוד יש לדעתה סיכוי למאבק, היא אינה קובעת מועד לכינוס הוועדה.



גביזון וקרמניצר הם שניהם מועמדים צבעוניים, חדי לשון להכעיס, מרבים להתבטא בסוגיות ציבוריות, התבטאויות שגרמו לכל אחד מהם להיצבע בצבעים פוליטיים בעיני כמה פוליטיקאים. בין ענפי המומחיות שלהם גם תחומי המשפט הציבורי, החוקתי והמינהלי, המזמינים הבעת עמדות בענייני השעה. הם אינם מומחים לדיני נזיקין או חוזים למשל, מומחיות המאפשרת התכנסות עצמית בבועה המשפטית הקלאסית.



המחלוקת המשפטית העמוקה בין ברק לגביזון אינה ניתנת עוד לגישור. במובן מסוים, ברק חש כי גביזון עלולה להרוס את מה שהוא בנה בעמל רב שנים ארוכות. ברק עמל על הרחבה מעשית של סמכויות בג"ץ, באמצעות ביטול-למעשה של משוכת ה"שפיטות", הרחבת זכות העמידה וקיבוע סמכותו של בית המשפט לבטל חוקים של הכנסת.



גביזון, לעומתו, מתנגדת להעצמת בית המשפט העליון תוך החלשת כוחה של הכנסת. "דמוקרטיה לא שוללת ביקורת שיפוטית, אבל גם לא מחייבת ביקורת שיפוטית", אמרה לפני שנתיים, בכינוס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כשברק היה אחד המאזינים. לשיטתה, בג"ץ צריך למשוך את ידיו מענייני דת ומדינה, דיני לחימה ויחסי יהודים-ערבים. "מי שרוצה להגן על בית המשפט", אמרה, "מוכרח לעשות צעדים למשוך את בית המשפט מהאזורים האלה. חוסר ביקורת שיפוטית בעניינים כאלה הוא דבר שיש בו המון כוח".



שלושת השופטים חברי הוועדה מתנגדים נחרצות לגביזון, ועמם גם יתר שופטי העליון. ברק בגלל המחלוקת האידיאולוגית. בייניש, יש האומרים, בגלל חוסר רצונה להתמודד מול משפטנית כריזמטית דוגמת גביזון בתקופת נשיאותה הקרבה. בכל מקרה, ההערכה היא שברק ובייניש מתאמים עמדות. יחד הם יתמכו במועמדים, יחד יתנגדו. המינויים הנוכחיים יקבעו את פניו של העליון בקדנציה של בייניש כנשיאה, וברק יודע שימי שלטון היחיד שלו תמו כבר.



השופט ריבלין מסומן לעת עתה כמעין סוס שחור. הוא עצמאי, ואינו מתכופף אוטומטית בפני השופטים הבכירים ממנו. הוא נחשב כמי שעשוי להפתיע בהצבעתו, אולם בכל זאת סביר שיתיישר עם דעת חבריו. השופטים מתנגדים מסורתית למינוי פרופסורים לעליון. לדעתם, השופטים המחוזיים, המיומנים בעבודה הקשה והסיזיפית של הכרעות באלפי תיקים קטנים, הם החומר שממנו צומחים שופטי עליון מוצלחים. אבל גם הם מבינים שיש צורך במינוי מהאקדמיה כעת, כשיצחק זמיר איננו, כשיצחק אנגלרד איננו, כשברק ומישאל חשין פורשים בשנה הבאה. משום כך דנים בקרמניצר ברצינות.



צעד חוסם-גביזון



קרמניצר הוא לוחם ללא חת נגד השחיתות הציבורית, ונגד מה שהוא מזהה כאין אונות של הפרקליטות ובתי המשפט כלפי אנשי ציבור. מכאן יוקרתו. מכאן גם הרתיעה ממנו. רואים בו בעל עמדות פוליטיות נחרצות ומובהקות. מנגד, הוא משפטן מבריק בעל שיעור קומה והכרה בינלאומית, וברק יודע להעריך זאת. זה כמה שנים הוא נחשב למועמד טבעי לעליון. ברק כבר הציע לו בעבר מינוי, אם ישכיל לנפק "דממה תקשורתית" למשך שנה-שנתיים. אבל קרמניצר, כאילו להכעיס, מוצא תמיד את המיקרופון התורן כדי