הרשת, אין לה גבול

ככל שהשימוש באינטרנט מתרחב, עולה ביתר שאת השאלה העקרונית בנוגע לסמכות השיפוט של בית משפט כלפי נאשם ב"עבירת אינטרנט" (הקשורה לתכנים באינטרנט), כאשר אותו נאשם נמצא מחוץ לגבולות המדינה בה פועל בית המשפט. השאלה היא - מהו השטח הלגיטימי שבו יכולה מדינה, באמצעות המערכת המשפטית שלה, להפעיל ולאכוף את חוקיה?

ב"עולם האמיתי", בתי משפט טוענים לסמכות שיפוט בעניינים אזרחיים על בסיס מקום המושב הגיאוגרפי של הצדדים. כאשר מקום מושבם של הצדדים הוא בתחום הגיאוגרפי של סמכות השיפוט, מקובל כי לבתי המשפט המקומיים סמכות שיפוט לגביהם.

אלא שבעולם האינטרנט החוצה גבולות, בדיקת הטריטוריה או "מקום מושבם של הצדדים" עלולה להביא לתוצאות אבסורדיות. ניקח כדוגמה רופא בצרפת, המציע שירותי אבחון באינטרנט לחולה בטורונטו; האם תהיה לבית משפט בטורונטו סמכות שיפוט לגבי הרופא? האם יוכל להעמיד אותו לדין על עיסוק ברפואה ללא רשיון מקנדה?

דוגמה אחרת היא סכסוך בין חברה מסחרית לבין צרכן, שקנה את מוצריה של החברה באמצעות האינטרנט. באיזה תחום שיפוט יתברר הסכסוך, כאשר החברה פועלת דרך מספר שרתים, במספר תחומי שיפוט ברחבי העולם?

ומה לגבי הפרה של זכויות קניין רוחני באמצעות הודעה שנשלחה לאתר אינטרנט: באין כללים ברורים, נראה כי ניתן יהיה לתבוע את המפר לא רק במקום מגוריו, ולא רק במקום בו נמצא השרת עליו מאוחסנת ההודעה המפרה, אלא גם בכל אחד מתחומי השיפוט בהם "הורדה" ההודעה מהרשת.

מועדון ג'אז בניו יורק

בחינה של החלטות בתי משפט אמריקאיים בנושא סמכות שיפוט לגבי סכסוכים באינטרנט, מגלה כי בחלק מהמקרים הסתפקו בתי המשפט בהחלת הכללים המסורתיים, אך במקרים מסוימים ניסו השופטים לקבוע מבחנים חדשים לסוגיית סמכות השיפוט - מבחנים האמורים להתאים יותר למציאות הווירטואלית.

בפרשת Bensusan Restaurant Corp. v. King, תבעו הבעלים של מועדון ג'אז בניו יורק, הנושא את השם The Blue King, את מר קינג, בעליו של מועדון במדינת מיסורי הנושא אף הוא את השם The Blue King. לטענת המועדון הניו יורקי, מר קינג פירסם את מועדונו באינטרנט, כשהוא משתמש בלוגו הדומה באופן ממשי ללוגו של המועדון בניו יורק.

האם לבית המשפט בניו יורק, שאליו הוגשה התביעה, קנויה סמכות לגבי נתבע היושב במדינה אחרת ופועל באמצעות שרת היושב במדינה אחרת (מיסורי)? בית המשפט בניו יורק קבע כי על אף שהאתר נגיש לעולם כולו (בהיותו אתר אינטרנט), נראה שתכניו לא כוונו אל תושבי מדינת ניו יורק; מר קינג לא עודד בצורה פעילה את תושבי ניו יורק להיכנס לאתרו, וגם לא ניהל את עסקיו דרך האתר; על כן לא היה קשר מתמשך או שיטתי עם מדינת ניו יורק. המסקנה המתבקשת: אין לבית המשפט בניו יורק סמכות שיפוט לגביו.

הימורים בלאס וגאס

החלטה מסוג אחר ניתנה בפרשת .Minnesota v. Granite gate Resorts Inc. כאן מדובר בתביעה פלילית מצד מדינת מינסוטה, נגד אתר אינטרנט המופעל ממדינת נוואדה. אתר האינטרנט פירסם שירותי הימורים און ליין (כולל הוראות הרשמה לשימוש בשירות), וזאת בניגוד לחוק במינסוטה, האוסר על הימורים ותמסורת של מידע בנוגע להימורים דרך קווי טלפון. בעלי האתר טענו להגנתם כי לא פירסמו דבר במדינת מינסוטה.

האם לבית המשפט במינסוטה סמכות שיפוט לגבי אתר הימורים המופעל בנוואדה? לדעת בית המשפט, התשובה על כך חיובית. הנימוק הוא שהנאשמת פירסמה מודעה באינטרנט, הנגישה לציבור 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, לכל משתמש באינטרנט, אלא אם הנאשמת בוחרת להסיר את המודעה, ודי בקשר זה על מנת להקנות סמכות שיפוט למינסוטה בעניין זה.

בלי קשר לנכונות החלטת בית המשפט במקרה ספציפי זה, פסיקת בית המשפט במינסוטה מצביעה על הקושי העקרוני באופי הבינלאומי של האינטרנט ושל התקשורת המודרנית בכלל: תחומי שיפוט מסוימים יכולים להתיר פעולות מקוונות מסוימות (למשל: הימורים), המהוות עבירה חמורה על החוק בתחומי שיפוט אחרים.

זיפו האינטראקטיווית

אבחנה מעניינת בנוגע לסוגיית סמכות השיפוט עלתה בפרשת Zippo Manufacturing Company v. Zippo dot com. באותו מקרה, חברה מקליפורניה הפעילה אתר אינטרנט, המאפשר למנויים לקבל שירותי חדשות. במסגרת שירות החדשות עשתה החברה שימוש בסימן המסחר Zippo, ונתבעה על ידי חברה מפנסילווניה על הפרת סימן המסחר בשימוש בשמות מתחם.

האם לבית המשפט בפנסילווניה סמכות שיפוט לגבי אתר המופעל על ידי חברה מקליפורניה? בית המשפט בפנסילווניה קבע כי קנויה לו סמכות שיפוט, הואיל ופעולותיה של הנתבעת הקליפורנית כללו התקשרות עסקית עם מספר ספקי שירות בפנסילווניה. במילים אחרות, סמכות השיפוט נקנתה בשל אופיו האינטראקטיווי של האתר, שבמסגרתו בוצעה פעילות מסחרית עם גורמים בסמכות השיפוט.

כאן מגיע בית המשפט לאבחנה עקרונית בין שני סוגי אתרים באינטרנט - פסיווי ואינטראקטיווי. אתר פסיווי מספק מידע בתבנית של "קריאה בלבד" (Read Only), בעוד שאתר אינטראקטיווי מאפשר לנהל דרכו עסקות או שניתן להחליף דרכו מידע עם משתמשים במטרה לשדלם לעסקה. כאשר מדובר באתרים אינטראקטיוויים, בתי המשפט נוטים להחליט על קיומה של סמכות שיפוט אישית - אבחנה שאומצה על ידי בתי המשפט במקרים האחרונים שהובאו לפניהם.

יאהו והנאצים

מקרה תקדימי של סמכות שיפוט בין צרפת לבין ארצות הברית נדון לאחרונה בתביעה של הליגה למלחמה בגזענות נגד אתר יאהו . קבוצות אנטי גזעניות מפריס הגישו תביעה נגד הפורטל הענק, בטענה כי הוא מאפשר לגולשים מצרפת לבצע מכירות פומביות של אלפי פרטים נאציים ברשת האינטרנט, כמו סרטים, מדים ועיטורים נאציים - דבר הנוגד את חוקי צרפת.

הנתבעת, יאהו האמריקאית, טענה כי לבית המשפט הצרפתי אין סמכות טריטוריאלית לשיפוט בנוגע לטענות אלו, כיוון שהפעולות המרשיעות לכאורה בוצעו בטריטוריה זרה. בפסק הדין התקדימי נקבע, כי ניתן לתבוע את יאהו האמריקאית לפי החוק הצרפתי, כל עוד העבירה לכאורה בוצעה בטריטוריה הצרפתית. השופט הורה ליאהו האמריקאית לבצע חסימה טכנולוגית של גולשים צרפתיי