בית הדין לעבודה חייב בית קפה לשלם את שכרן של מלצריות בסך 120 אלף שקל

"תשר (טיפ) המשולם לעובדים על ידי הלקוחות אינו חלק מהשכר המגיע להם. התשר אינו פוטר את המעסיק מחובתו לשלם לעובד את מלוא השכר, כך שלא יפחת משכר המינימום" - כך קבעה השבוע שופטת בית הדין האזורי לעבודה, עליה פוגל, בעקבות תביעה שהגישו שתי מלצריות.



המלצריות, מירה ללוש ומיכל רייס, הועסקו בקפה אמריקה ברמת גן מסוף 96' ועד אמצע 99'. לטענתן, התקיימו ביניהן לבין הנהלת בית הקפה יחסי עובד-מעביד, אך למרות זאת הן לא קיבלו שכר וזכויות סוציאליות נלוות, כגון ימי חופשה בתשלום, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה.



לטענת המלצריות, לאורך כל תקופת העסקתן הן קיבלו רק תשר מלקוחות בית הקפה. "גובהו של התשר היה נתון לשיקול דעתם של הלקוחות ועל כן הוא לא בגדר שכר עבודה", אמרו.



הנהלת קפה אמריקה הכחישה את זכאותן של השתיים לשכר אותו תבעו. היא טענה כי בינה לבין המלצריות לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. לחלופין, טענה ההנהלה, אם ייקבע שאכן התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, הרי שהמלצריות זכו לקבל שכר השווה ברמתו לפחות לשכר המינימום במשק, מכיוון שקיבלו תשר מלקוחות המקום. הנהלת בית הקפה גם טענה ששתי המלצריות נוהגות בחוסר ניקיון כפיים, מכיוון שבזמן עבודתן לא דרשו את התשלומים שהן תובעות כיום.



מפסק הדין של השופטת פוגל עולה כי המנהל של קפה אמריקה, יוסף פז, חייב את המלצרים העובדים במקום לחתום על טופס שבו הם מצהירים כי אינם מקבלים שכר או תשלום כלשהו מהחברה וכי לא קיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.



השופטת פוגל קבעה שבין המלצריות לבין הנהלת בית הקפה התקיימו יחסי עובד-מעביד: "בית קפה הוא מקום המספק שירותי הסעדה ללקוחותיו, ועבודת המלצרות היא חלק אינטגרלי וחיוני לתפקודו. התובעות, כמלצריות בבית הקפה, השתלבו במערך הארגוני. הן לא החזיקו עסק משלהן לשירותי מלצרות ולא ניתן לראות בהן גורם חיצוני לבית הקפה".



לפיכך, קבעה השופטת, שתי המלצריות נחשבות לעובדות לכל דבר של בית הקפה וזכאיות לכל הזכויות המוקנות לעובדים. מכאן נובעת חובתו של המעסיק לשלם להן את שכרן ברמה שלא תפחת משכר המינימום לחודש, ליום או לשעה.



השופטת ציינה כי מטרת חוק שכר מינימום היא להבטיח קיום בכבוד; דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בקבוצת עובדים הרואה במלצרות עבודה זמנית ובשל גילה הצעיר אינה טורחת לעמוד על זכויותיה. לא ייתכן, כתבה השופטת, כי בשל כך תחום המלצרות יפתח נוהג הסותר באופן מוחלט את חוקי המגן.



השופטת ציינה כי הנהלת קפה אמריקה ניהלה למעשה את העסק בו עבדו המלצריות בלי שנשאה בעלויות העסקת העובדים כלל, בלי שדיווחה על המלצרים כעל עובדיה, בלי שניפקה להם תלושי שכר כחוק, בלי שדיווחה על שכרם כעל "הוצאה" ובלי ששילמה בגינם דמי ביטוח. היא קיבלה במלואה את התביעה של שתי המלצריות, וחייבה את קפה אמריקה לשלם להן את השכר המעוכב, בסכום כולל של 120 אלף שקל.