שופט בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את העתירה נגד הקמת המתקן הנסיוני לטיפול תרמי בפסולת

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, מנחם נאמן, דחה את העתירה נגד הקמת המתקן הנסיוני לטיפול תרמי בפסולת ליד אעבלין וטמרה שבגליל. המתקן מבוסס על בטכנולוגיית "פלסמה-גזיפיקציה" - שימוש בלפיד מיוחד, המעלה את הטמפרטורה באלפי מעלות צלסיוס וגורם להתכת הפסולת.



העותרות היו אגודת "הסביבה" לשמירת הסביבה והמועצה המקומית טבעון. המתנגדים להקמת המתקן תקפו את המלצת המשרד לאיכות הסביבה לאשר את התוכנית רק על סמך מסמכי החברה המקימה את המתקן, אי-אי-אר. לטענת העותרים, מתן ההמלצה בלי שתהיה למשרד לאיכות הסביבה היכולת לבדוק את החישובים, ורק בהתבסס על כך שמדובר בטכנולוגיה מתקדמת, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ודינה להתבטל. עוד נטען בעתירה, כי הוחלט למקם את מתקן הפלסמה באזור מאוכלס רק מטעמי נוחות, וכי ההחלטה שלא למקמו במקום אחר מחזקת את הטענה בנוגע לחוסר הסבירות הקיצוני.



תושבי היישובים באזור - טמרה, אעבלין ומצפה אבי"ב - מחו בעבר נגד הקמת המתקן, וטענו כי הם הופכים ל"שפני נסיון". בהפגנה שקיימו בתחילת השנה אמרו המפגינים, כי "הפעלת משרפת פסולת מוצקה היא פרויקט ניסיוני, שהשפעותיו על בריאות התושבים והסביבה לא ידועות", וכי שריפת הפסולת תגרום לפליטת גזים רעילים ומסרטנים. "אנחנו לא שפני ניסיון", קראו התושבים בהפגנה.



חששם של המתנגדים הוא מפני פליטת דיוקסין - חומר רעיל ביותר גם בריכוזים נמוכים, הגורם לסרטן ולפגיעות במערכת הפוריות והמערכת החיסונית. דיוקסין נפלט מחומרי פסולת כתוצר לוואי של תהליך השריפה.



חברת אי-אי-אר טענה בעבר, כי "הפרויקט נועד לטפל בפסולת עירונית בלבד, ולתקופה מוגבלת, בטכנולוגיה חדשנית שמאפשרת לכלות את הפסולת ללא שחרור רעלים לאוויר או לקרקע. המשרד לאיכות הסביבה תמך בתוכנית, ומנהל מחוז הצפון במשרד, שלמה כץ, אמר בעבר ש"נערך מסמך סביבתי לגבי ההשלכות של מפעל כזה, והתברר שלא תהיה פליטה כלל. במתקן לא ייערכו ניסויים בחומרים רדיואקטיוויים או רפואיים".



העותרים הציגו חוות דעת של הד"ר גיל כץ, ולפיה מתקן ההדגמה מסוכן לחיי אדם, ויש למנוע את הפעלתו. לטענת ד"ר כץ, "שישה יישובים צפויים להימצא בטווח ההסתברות לתחלואת סרטן שמעל הקריטריון המחמיר". מנגד הציגה חברת אי-אי-אר חוות דעת השוללת קיום סיכונים אלו.



לדברי השופט יש לדחות העתירה בשל השיהוי בהגשתה, אבל לא רק בשל כך. בפסיקתו קבע השופט, כי ההשפעות הסביבתיות נבדקו בפרוטרוט. את הביקורת על הצבת המתקן באזור מיושב כינה השופט נאמן מקרה מובהק של תסמונת ה-NIMBY (לא בחצר האחורית שלי, not in My Backyard). השופט נמנע מלהכריע בנוגע לחוות הדעת הסותרות על סכנות המתקן, אך פסק שלא מצא חוסר סבירות קיצונית. השופט נאמן ציין, כי מסקנה זו הושפעה גם מעמדת המשרד לאיכות הסביבה, הידוע כ"נאמן הציבור" בכל מה שקשור לאיכות הסביבה, ש"לא נסוג מתמיכתו בפרויקט גם לאחר שקרא את חוות הדעת מטעם העותרים".



בעקבות פסק הדין אמר זאב בר-גיל, מנכ"ל אי-אי-אר, שפסק הדין קובע חד משמעית כי "מתקן ההדגמה שמקימה החברה משרת את האינטרס הסביבתי". לדבריו, הטכנולוגיה שתיושם במתקן "תחליף את מרב השיטות הישנות לטיפול בפסולת, המזיקות לסביבה". חברת אי-אי-אר תמשיך לנהל תביעות לשון הרע נגד מתנגדי התוכנית, שלטענת נציגי החברה "פירסמו והפיצו דברי הבל משוללי יסוד על מתקן ההדגמה".