לנומינט - הגוף האחראי על רישום כתובות אינטרנט בבריטניה - אין סמכות חוקית רשמית

חוקיות פעילותו של נומינט, הגוף האחראי על רישום כתובות האינטרנט בבריטניה, הועמדה בשבוע שעבר בספק. בנג'מין כהן, היזם היהודי הצעיר, שאולץ על ידי נומינט למסור את כתובת האתר שלו לחברת אפל, טוען כי לנומינט אין סמכות חוקית לקבלת החלטות בנוגע לכתובות אינטרנט בבריטניה.



כהן, שחי ועובד בהאקני שבמזרח לונדון, הוא מייסד סייברבריטן - חברת אינטרנט שרשמה את הדומיין www.itunes.co.uk בנובמבר 2000 - חודשיים בלבד לפני שאפל השיקה את iTunes. לטענתו, לא ידע כי אפל הגישה בקשה לרישום הכתובת ימים ספורים לפני כן. בנובמבר האחרון הציעה אפל לרכוש את הדומיין. שני הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין, ואפל ערערה לנומינט (Nominet) - הרשם הבריטי לכתובות אינטרנט, וזכתה בדומיין. נומינט קבע כי כהן לא נהג בתום לב כשרשם את הכתובת.



כהן, שקיבל צו להעברת הדומיין עד ה-13 באפריל, התכוון להגיש ערעור לבית המשפט העליון. אך נומינט טען כי בית המשפט יכול לדון רק בהחלטות של גופים ציבוריים, והוא אינו ציבורי. כהן פנה למשרד המסחר והתעשייה בבריטניה, במסגרת חוק חופש המידע, על מנת לגלות האם טענת נומינט מבוססת.



מתשובת המשרד לכהן מתברר, כי אכן נומינט אינו גוף ציבורי, ולכן לא ניתן להגיש ערעור על החלטותיו. עוד מתברר, כי מעולם לא היתה הכרה חוקית או רשמית במעמדו של נומינט כרשם היחיד של כתובות אינטרנט בעלות סיומות uk - וזאת, בניגוד לטענת נומינט. נומינט טוען באתר האינטרנט שלו, כי הוא רשם הכתובות המוכר רשמית על ידי תעשיית האינטרנט, המשתמשים וממשלת בריטניה. לטענת כהן, כיוון שנומינט מקבל החלטות בהליך דמוי משפטי, עליו להיות בעל סמכות חוקית.



לטענת כהן, אם נומינט הוא גוף פרטי ואין לו סמכות חוקית, ניתן לתבוע אותו במסגרת הפרת חוקי הגבלים עסקיים, כיוון שיש לו מונופול על רישום כתובות אינטרנט בריטיות. נומינט טוען כי מעולם לא אמר שיש להחלטותיו מעמד משפטי או חוקי - אלא במסגרת חוזית, מסגרת אליה נכנס כל מי שרושם באמצעותו כתובת.



חוקי נומינט קובעים, כי אם ה"נתבע" משתמש בכתובת האינטרנט באופן שעשוי לגרום לאנשים להאמין כי האתר שייך, מופעל או מורשה על ידי ה"תובע", עליו להעביר את הכתובת לידי ה"תובע". לטענת כהן, חוק זה אינו הגיוני, והוא מוטה לטובת החברות הגדולות. הרעיון שעומד מאחורי החוק, הוא להגן על חברות מפני אנשים המשתמשים במכוון בכתובות דומות לאתרים מסחריים קיימים, על מנת להרוויח מהמוניטין שלהם, או באמצעות מכירת הכתובות לחברה הגדולה יותר. אך החוק מפלה את המשתמשים הקטנים יותר שרכשו בעבר כתובות אינטרנט ומתבקשים מאוחר יותר להעביר אותן לחברה גדולה בעלת שם דומה או זהה, המעוניינת לרשום כתובת גם בבריטניה.