כתבי אישום בפרשת צינורות המזרח התיכון כנגד בעלי השליטה בחברת ההשקעות I3

פרקליטות מחוז ת"א (מסוי וכלכלה) הגישה היום לביהמ"ש המחוזי בתל אביב את כתב האישום כנגד בעלי השליטה בחברת ההשקעות I3 - איאן דייויס ואביב אלגור, בעבירות של קבלתה במרמה של אישור האסיפה הכללית של חברת צינורות המזרח התיכון, שהיתה בשליטתם, לעסקות בעלי עניין באמצעות אנשי קש. נאשמים נוספים בפרשה הם מנכ"לית I3 לשעבר אסתר אלדן ועו"ד אבי שץ שייצג את בעלי השליטה בעניינים שונים.



צינורות המזרח התיכון היא חברה הנסחרת בת"א ועוסקת בייצור ושיווק של צינורות פלדה לנפט, מים וגז. החברה היתה בבעלות כור, עד שנרכשה ב-2000 ע"י בני גאון, באמצעות גאון אגרו (המחזיקה ב-38% מהחברה), איאן דייויס (25%) ואביב אלגור (13%).



מכתב האישום שהוגש באמצעות עוה"ד יהודית תירוש-גרוס עולה כי לאחר שנרכשה השליטה בצינורות המזרח התיכון ביקשו בעלי השליטה לערוך עימה הסכם ניהול וייעוץ כשעל פי הסכם זה יקבלו בעלי השליטה מהחברה דמי ניהול בסכום של 1% ממחזור המכירות שלה בתוספת תשלום חודשי של 60 אלף שקל.



מאחר ומדובר בהעסקה עם בעל שליטה ברור היה לקבוצת השליטה כי יש לאשר את ההסכם באסיפה הכללית של החברה בהתאם לקבוע בחוק החברות כאשר מתוך בעלי המניות שיצביעו לאישור העסקה יהיו לפחות שליש שאינם קשורים לבעלי השליטה.



בעלי השליטה כך נטען הבינו כי כדי לקבל את אישור האסיפה הכללית של החברה עליהם לקבל את תמיכת המשקיעים המוסדיים המחזיקים את מניות החברה אלא שבשיחות שקיימו עם המשקיעים המוסדיים הובהר להם כי אלו מתנגדים להסכם הניהול. בעקבות זאת, כך נטען החליטו בעלי השליטה שלנות את ההסכם ולקבוע כי דמי הניהול יעמדו על 200 אלף שקל אך גם לכך לא קיבלו את הסכמת המשקיעים המוסדיים.



לאור זאת, כך נטען בכתב האישום הגו אלגור ודיוויס בשיתוף אלדן תוכנית לפיה ישיגו במרמה ובאמצעות איש קש שירכוש מניות צינורת המזרח התיכון את האישור הדרוש. לצורך זה, כך נטען גוייס ויליאם הרנדל, תושב בריטניה וחבר קרוב של דייויס ואשר קיבל ממנו תמיכה חודשית קבועה של 500 לירות סטרלינג.



לצורך כך, נטען בכתב האישום התבקש עו"ד שץ לייצג את הרנדל ולרכוש לחשבונו מניות של צינורות המזרח התיכון. לפי הנטען הובהר לשץ כי כל עניניו של הרנדל בחשבונות אלו מנוהלים על ידי אלגור ואלדן.



כמו כן נטען כי במהלך התקופה נרכשו לחשבונו של הרנדל מניות של צינורות עד שזה הגיע לאחזקה של 6.44% בחברה וזאת תוך הסתרה של הקשר בין הרנדל לבעלי השליטה ועל התוכנית לפיה יצביע הרנדל באמצעות המניות לאישור ההסכם. בין השאר נטען כי חלק מהכספים בסך של כ-2.8 מיליון שקל לצורך רכישת המניות עבור הרנדל הועברו על ידי חברת פיניציה שהיתה בשליטת I3 והוחזרו לה בשלב מאוחר יותר.



לפי הנטען בשלב מאוחר יותר השיג אלגור איש קש נוסף, גיל ליידנר, שהיה עד לשנת 2000 בקונצרן כור, ושימש כסמנכ"ל מיזוגים ורכישות שם. לפי הנטען, ליידנר לבקשת אלגור, רכש מניות צינורות המזרח התיכון תוך שהובטח לו סיוע במימון הרכישה ומכירת המניות לאחר מכן. ליידנר יש לציין אינו נאשם שכן הגיע להסכם עם הפרקליטות בעניין עדותו בפרשה.



בסיכומו של דבר נטען כי בזכות הרנדל וליידנר הצליחו בעלי השליטה להעביר את הסכם הניהול (לאחר ששונה פעם נוספת ונקבע כי דמי הניהול יעמדו על 250 אלף שקל) וקיבלו את הסכמת האסיפה הכללית במרמה.



כמו כן, נטען כי שנתיים מאוחר יותר, עשו בעלי השליטה במניות הרנדל שימוש נוסף כדי לקבל במרמה אישור מתן כתב שיפוי לנושאי משרה בחברה בהיקף של 5 מיליון דולר.



את דיוויס ואלגור מייצגים עוה"ד אלי זהר ממשרד מ. זליגמן ושות' ועו"ד קנת מן. את עו"ד אבי שץ מייצג עו"ד נתי שמחוני ממשרד אדרת שמחוני ושות'. אסתר אלדן מיוצגת על ידי עו"ד פרופ' דוד ליבאי ועו"ד רותי ליטבק.