רעידת אדמה של ריגול תעשייתי? נוחי דנקנר שוב מנפיק? טבע קיבלה אישור לייצר עוד תרופה? כל אלה הם סיפורים כלכליים מרתקים - אבל השפעתם על המצב הכלכלי של הציבור אינה גדולה. מה שכן משפיע על מצבו האישי של כל אדם הוא הפנסיה שלו, אותם חסכונות לטווח ארוך ואפילו ארוך מאוד, שבהם הוא יסתייע כאשר יפסיק לעבוד. דווקא בהם רוב הציבור ממעט לעסוק.
זה לא מפתיע. פנסיה היא נושא קשה מורכב, ויש שיאמרו גם משעמם. חוץ מאשר למבוגרים שבינינו, הפנסיה נראית כאירוע רחוק שלא נוגע לחיי היומיום. זאת, על אף שכל תקנה חדשה של האוצר משנה את סכום הפנסיה הסופי בשיעור של מאות אלפי שקלים לכל אחד מאיתנו. גם האופי הישראלי כנראה קשור לכך. בארצות הברית, למשל, זה לא כך: שם אנשים חולמים לצאת לפנסיה כבר מגיל צעיר, מתעניינים בה ומחנכים את ילדם לתכנן אותה מוקדם ככל האפשר.
אבל גם אם אתם עדיין צעירים וגם אם אתם מרגישים שהכללים מוכתבים מלמעלה ואין לכם כל אפשרות להשפיע עליהם יש לפחות החלטה אחת שאתם יכולים לעשות כבר היום, אשר עשויה לחסוך לכם מאות אלפי שקלים: להעביר את הפנסיה וקרן ההשתלמות שלכם מהגופים הגדולים אל חברת ניהול קטנה.
השקעות עבר בעייתיות
מדוע קטנה? יש לכך כמה סיבות. ראשית, גופים גדולים, ובעיקר גופי הענק המנהלים עשרות מיליארדי שקלים, מתקשים מאוד לנהל את תיק ההשקעות שלהם ביעילות. בקופת גמל כמו גדיש של בנק הפועלים או בחברת ביטוח כמו מגדל, אין למנהלים את החופש לקבל החלטות השקעה מהירות ולבצע אותן ביעילות. כל החלטה שלהם מושפעת קודם כל מגודל התיק ומההשפעה שתהיה למהלך שלהם בשוק ההון; גם אם הם מזהים הזדמנות לרכוש מניה מעניינת, אסור להם לרכוש יותר מ-10% ממנה ולכן השפעת הרכישה בתוך התיק הכולל תהיה שולית. זו אגב לא רק תופעה ישראלית: מחקרים בחו"ל הראו שחברות המנהלות תיקי השקעות קטנים מניבות בדרך כלל תשואות נמוכות יותר מאשר הענקים.
בעיה שנייה של הגופים הגדולים הן השקעות העבר העבר הבעייתיות שלהם. קופות הגמל וחברות הביטוח הגדולות רכשו בעבר כמות לא קטנה של נכסים אשר טיבם וערכם האמיתי אינו ידוע. בניינים ונדל"ן, איגרות חוב בלתי סחירות ולא מדורגות, קרנות הון סיכון וקרנות המשקיעות בחברות פרטיות - כל הנכסים האלה יושבים בתיקים של החברות הגדולות והוותיקות. אין לדעת מתי והאם יגיע יום שבו יתברר כי הנכסים האלה, כלומר הנכסים שלכם, שווים הרבה פחות מהערך שלפיו הם רשומים בספרים.
רק בחודש האחרון קבעו מנהלי השקעות רבים שאיגרות החוב הבלתי סחירות מקבלות לאחר שיטת החישוב של "שערי ריבית" שיערוך בלתי הגיוני - כזה שמבטיח רווח הון מיידי. אם אתם לא רוצים את המטען החורג שאותו גוררים המוסדיים הגדולים והוותיקים, מעבר לקופת גמל או קרן פנסיה קטנה תפתור חלק גדול מהבעיה. הגופים הקטנים עוד לא הספיקו למלא את תיקי ההשקעות שלהם בסחורה בעייתית, ויש אפילו כאלה שמצהירים מראש שלא יתפתו להשקעות בנדל"ן ושאר דברים בלתי סחירים אשר התמחור שלהם קשה ובעייתי.
יש גם סיכונים
אך הסיבה השלישית לעבור למנהל השקעות קטן היא כנראה המשמעותית ביותר: המנהלים הקטנים יותר רעבים ויותר נחושים להצליח מאשר הפקידים בבנקים ובחברות הביטוח הגדולות. בדיוק בגלל שהם קטנים ובגלל שהם רוצים לגדול, חשוב להם להציג תשואות גבוהות. לכן הם יתאמצו, יתעקשו ויחפשו את ההזדמנויות לעשות למען העמיתים שלהם, ולמען עצמם, עוד פרומיל ועוד עסקה טובה. בבנקים הגדולים לא תקבלו את הרעב הזה.
ועם הסיכון? האם בנק גדול אינו בטוח ויציב יותר ממנהל השקעות שרק אתמול פתח את שעריו? הטיעון הזה, שעליו מנסים הבנקים לרכב במסגרת המאבק שלהם נגד המלצות ועדת בכר לשינוי במבנה שוק ההון - פשוט אינו נכון. בתחום ניהול הנכסים אין כל משמעות ליציבות הפיננסית של המנהל: לא הפקדתם אצלו כספים אלא רק רכשתם ממנו שירותי ניהול, בעוד שהכסף וניירות הערך עצמם ממילא מוחזקים בבנק מסחרי. למעט מקרים של הונאה, ואלה יכולים לקרות גם בבנק גדול, הסיכון הפיננסי היחיד הוא של פשיטת הרגל של חברות שאת ניירות הערך שלהם רכש המנהל עבורכם.
עם זאת, לא הכל מושלם אצל הקטנים, ויש בהשקעה בהם בכל זאת כמה סיכונים. הראשון: בגלל שהם רוצים לגדול מהר, תהיה להם נטייה גדולה יותר לקחת סיכונים. הנתונים אכן מראים כי יחד עם ההצלחות הגדולות, גם הכישלונות הגדולים נמצאים אצל הקטנים. לכן, על המשקיע חובה לבדוק ולבחון מבעוד מועד שמנהל הפנסיה שלו הוא אדם מקצועי שאינו מחפש הרפתקאות. הסיכון השני הוא דווקא ההצלחה: לאחר שמנהל "קטן" הפך לגדול, כזה שמנהל מיליארדי שקלים, הוא יתחיל לעיתים קרובות להתנהג בדיוק כמו הבנק או חברת הביטוח שאותם עזבתם רק לפני שנים בודדות. ואם זה מה שיקרה - כנראה שלא תהיה לכם ברירה אלא שוב לעבור למנהל השקעות קטן ורעב יותר.
בפנסיה, הכי טוב קטן
איתן אבריאל
31.5.2005 / 11:59