אסטרטגיות מסחר בשילוב תעודות סל

תעודת הסל משמשת כלבנה חשובה בבניין ההשקעות של כל מנהל השקעות. היא מאפשרת להתמקד בבניית תיק ההשקעה הכולל, על אפיקיו השונים, וחוסכת את הצורך להתמקד בבניית כל אפיק השקעה בנפרד.



בבסיס השימוש בתעודות סל נמצאות שלוש אסטרטגיות עיקריות המשמשות את מנהלי ההשקעות. אסטרטגיות אלה אינן חדשות או ייחודיות רק לתעודות סל, אך הן מבליטות את יתרונות המוצר ואת נוחות השימוש בו.



להלן האסטרטגיות:



ליבה-לווין (Core-Satellite) - אסטרטגיית ליבה-לווין הינה העיקרית בשימוש תעודות סל. בבסיס האסטרטגיה קיימת הנחה מבוססת הגורסת כי ביצועי מדדי ני"ע טובים מביצועי מרבית הנכסים המנוהלים באותם אפיקים. הנחה זו נבדקה בשווקים הפיננסיים בארה"ב ובאירופה והראתה שלאורך זמן מרבית הנכסים המנוהלים אינם מצליחים להשיג תשואה עודפת על פני המדד.באסטרטגייה זו עיקר ההשקעה בתיק נמצאת בנכס מדדי כלשהוא (תעודת סל, קרן אינדקס) וייתרת הכספים מושקעים במניות בדידות בהן חושב מנהל ההשקעות כי קיים סיכוי להשגת תשואה עודפת על פני מדד ני"ע.



בשיטה זו משיג מנהל ההשקעות ביצועים הקרובים מאוד למדד הייחוס שלו עם סיכוי גבוה להשיג תשואה טובה ממנו. הדבר נובע מהתמקדותו במספר מצומצם מאוד של ני"ע בהם ידיעותיו וניסיונו מקנים לו יתרון, אשר עשוי להיות מתורגם לתשואות טובות יותר בתיק כולו.



כמו-כן, רמת הסיכון הקיימת בניהול תיק בשיטה זו נמוכה יותר מניהול תיק המורכב רק מבחירת מניות. סטיית התקן הגלומה במדד ני"ע לרוב נמוכה יותר מסטיית התקן הגלומה בתיק עם מספר מניות מצומצם, ולכן מדד שארפ בתיק זה (מדד הבודק את התשואה ביחס לרמת סיכון התיק) סביר שיהיה גבוה יותר באסטרטגייה זו ביחס למרבית אסטרטגיות הניהול המבוססות רק על בחירת מניות.



גם נזילות התיק תהא גבוהה יותר. היכולת לשנות את אפיקי ההשקעה במספר רב של מניות קטנה יותר מהיכולת לשנותה באמצעות תעודות סל המשקפת ביצועיהם של מספר מניות רב.



חלקו של הנכס המדדי באסטרטגיה זו נקבע ע"פ רמת ההיכרות ורמת הביטחון של מנהל ההשקעות בתחום. ככל שרמת הידע והביטחון של מנהל ההשקעות גדולה יותר, כך קטן חלקו של המרכיב המדדי בתיק, ולהיפך.



הון צף (Cash Equitize) - אסטרטגייה זו, כשמה כן היא, משמשת לניהול ההון הצף בתיק ההשקעות. כאשר מנהל השקעות בוחר לסיים את השקעתו באחד מנכסיו הוא לרוב "מחנה" את כספו בפיקדון קצר מועד כלשהוא עד לבחירת אפיק ההשקעה הבא. הבעיה במקרה זה היא שה"חניה" משנה את הרכב התיק כפי שהגדיר לעצמו מנהל ההשקעות ומונעת ממנו ליישם את האסטרטגיה בה בחר ולבחון את הישגיה.



מחקרים שנערכו בארה"ב הראו כי ניהול ההון הצף בדרך זו פוגם בביצועי התיק וזאת מאחר והתשואה הממוצעת של שוק המניות גבוהה משמעותית מהתשואה הממוצעת של הפקדונות הקצרים.



ההמלצה במקרה זה היא לנהל את ההון הצף דרך נכס מדדי הקרוב בהרכבו להרכב תיק ההשקעות. כלומר, כל סכום המתפנה מהשקעה במניות יושקע באופן זמני בנכס מדדי הקורלטיבי להרכב המניות בתיק.לדוגמא: מנהל השקעות המנהל תיק אשר שיעור המניות שבו הינו 50%, ידאג לשמור על שיעור זה גם כאשר הוא מממש חלק מהשקעותיו וזאת באמצעות תעודות סל הקורלטיביות להרכב המניות בתיק.



גידור - נכסים מדדים משמשים גם כנכסי גידור, כאשר מנהלי ההשקעות מבקשים ליצור רווח או להקטין הפסד אפשרי באמצעות ההפרש בין ביצועי המדד וביצועי נכסים אחרים אותן הם מחזיקים. תעודות סל משמשות כנכס המדדי הנוח ביותר לביצוע פעילות מעין אלו ולעיתים אף היחידי. הן חוסכות את הצורך לנהל את הנכס באופן שוטף כפי שנדרש בשימוש בנגזרים פיננסיים ומספקות נזילות שאינה נופלת מהאלטרנטיבות. כמו-כן, תעודות הסל בארץ ובעולם מכסות טווח רחב יותר של מדדים מכל נכס אחר ולכן מאפשרות לבצע אסטרטגיות גידור חדשות שלא היו אפשריות קודם לכן (מדד ת"100 ומדד תל-טק אחריהם עוקבות תעודות סל בלבד הם דוגמא לכך).



אלו הן שלוש אסטרטגיות בלבד מתוך מגוון הולך וגדל של שימושים בתעודות סל בידי מנהלי נכסים. אין ספק כי ככל שיתרחב השימוש בתעודות כך יגדלו אפשרויות ההשקעה והשימושים בהן. בארה"ב, כבר כיום, מנוהלים כ-35% מהנכסים באמצעות נכס מדדי כלשהוא ומספר החברות המתמחות בהשקעות בתחום הולך וגדל. סביר כי תופעה זו תהא חלק גם משוק ההון המקומי הנוהג לאמץ את שיטות הניהול והמסחר הנהוגים בשווקים העיקריים בעולם.