האקדמיה מתמודדת לראשונה עם מסחור המחקר והתמלוגים מפטנטים: על האקדמיה להעביר ידע מסחרי לתעשייה

בראש הוועדה עומד פרופ' חנוך גוטפרוינד, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית, וחברים בה, בין היתר, נשיא טבע אלי הורביץ; מנהל קרן יורופאנד אהרון בית הלחמי; פרופ' חיים אביב; מנהל אפלייד מטיריאלס ישראל לשעבר דן וילנסקי; פרופ' זאב תדמור; מנהל קרן וריטאס דן טולקובסקי; והמדענית הראשית לשעבר והשותפה בקרן ג'מיני אורנה ברי.



אין זה מפתיע, אבל מסקנות הוועדה המתפרסמות כאן לראשונה, הן יותר בגדר מסמך אקדמי, מאשר דו"ח יישומי וקונקרטי. במסקנות נמנעו מהתערבות בחלוקת ההכנסות בין המוסד האקדמי ובין החוקר - העניין הרגיש ביותר.



ההצהרה המרכזית שיצאה מחברי הוועדה היא שהם רואים, לראשונה, במסחור ובהעברת ידע בעל פוטנציאל מסחרי ויישומי מהאקדמיה לתעשייה - חלק מהמשימות של האוניברסיטה, לצד הוראה ומחקר. הוועדה קראה לאוניברסיטאות לגבש מדיניות ברורה ועקבית שתבחן את כל ההיבטים של קישריהן עם התעשייה, מדיניות שעד היום, למרות מיליוני הדולרים המועברים אל האקדמיה והחוקרים, עדיין לא נקבעה בצורה ברורה באף מוסד אקדמי. "באוניברסיטאות יש היום רק קודים של התנהגות, אבל אין מסמך מדיניות רחב בתחום", אומר יו"ר הוועדה, פרופ' גוטפרוינד.



הוועדה לא המליצה לבטל את חברות היישום המסחרי - הגופים הכלכליים המנהלים את מסחור המחקר והתמלוגים של האקדמיה ואת חלוקת הרווחים לחוקרים - אך המליצה לבחון שיתוף פעולה בין האוניברסיטאות בהקמת מאגרי נתונים ארציים, שיקלו על התעשייה ועל האוניברסיטאות לאתר הזדמנויות לשיתוף פעולה. כמו כן נקבע כי יש מקום לדון בהקמת מוקדי התמחות חיצוניים למוסדות האקדמיים, שיסייעו לחברות המסחור בעניינים ספציפיים.



חברי הוועדה חלוקים בדעותיהם לגבי האפשרויות הכלכליות שעומדות בפני המוסדות האקדמיים בחברות המבוססות על מחקר מדעי. עיקר המחלוקת היא בבחינת האפשרות של המוסדות האקדמיים להקים חברות סטארט-אפ ולהחזיק במניות בחברות אלו או בחברות ציבוריות.הוועדה תמכה בהחלטת הממשלה מספטמבר 2004 שקבעה, בדומה לחקיקה בארצות הברית, כי הקניין הרוחני שנוצר ממחקרים שהתבצעו גם במימון ממשלתי - יהיה שייך למוסדות האקדמיים. אולם לדברי גוטפרוינד, הוא מוצא בניסיון של הממשלה להתערב בחלוקת ההכנסות בין החוקרים ובין האקדמיה, בעיה המפירה את העקרון שעומד מאחורי חוק ביידול האמריקאי, החוק המרכזי שהסדיר את זכויות הקניין הרוחני של מחקרים שהתבצעו על ידי האקדמיה במימון ציבורי והעביר אותן לידי האוניברסיטאות תוך שהוא מחייב אותן לפעול למקסום הפוטנציאל המסחרי ממחקרים. חוק ביידול, שהתקבל בשנות ה-80, נחשב לאחד החוקים החשובים ביותר שהתקבלו במחצית השנייה של המאה ה-20 והוא תרם לעלייה של מיליארדי דולרים בתל"ג האמריקאי והגדיל בעשרות אלפים מספר מקומות העבודה.