לצאת משערורייה חשבונאית באמריקה: אוסרים את המנכ"ל, מבריאים את החברה

מאת סטיב לוהר



בוושינגטון ביטל בשבוע שעבר בית המשפט העליון את הרשעתה של ארתור אנדרסן, שהואשמה בסיוע להסתרת ההונאה החשבונאית באנרון. היה זה ניצחון משפטי בעל משמעות מעשית אפסית עבור החברה, שחייה הסתיימו, הלכה למעשה.



באותו שבוע הורה שופט פדרלי לחבר מושבעים, שלא הצליח להגיע להכרעה, להמשיך לדון בעדויות נגד ריצ'רד מ. סקרשי, לשעבר מנכ"ל הלתסאות', שהואשם בהונאה חשבונאית של 2.7 מיליארד דולר. לתוצאת המשפט לא תהיה השפעה על החברה שהצליחה לחמוק מהמערבולת בה טבעו אנדרסן ואנרון. "כולם מבינים שלא החברה עומדת למשפט, אלא המנכ"ל לשעבר", אמר ג'יי גריני, המנכ"ל החדש של הלתסאות'.



העובדה המדהימה היא שרוב החברות שהסתבכו בשערוריות הלכו בדרכה של הלתסאות' ולא אנדרסן. העונשים שהוטלו על פשעים כמו הונאה חשבונאית, ניגוד עניינים וסחר על חשבון הלקוחות נעו בין קנסות למאסר. ואולם היעד של מדיניות הממשלה, התביעה והמגזר העסקי היה כמעט תמיד לשקם את החברות שסרחו ולא לסגור אותן.



כמה יוצאי דופן: אנרון היתה מגדל קלפים פיננסי, ואף אחד לא הסכים לסחור עימה לאחר שפשטה רגל. הנכסים הפיזיים שלה, כמו קווי גז, נמכרו במכרז. אנדרסן הוצאה להורג - באופן מוצדק או לא - לאחר שהורשעה, ולקוחותיה נמלטו תוך כמה שבועות.



כתב האישום של משרד המשפטים נגד אנדרסן היה שנוי במחלוקת, ומהלכים דומים אינם צפויים להתרחש. מאז פרשת אנדרסן, אימצו התובעים הפדרליים ותובעי המדינות גישה פחות דרקונית, והם תובעים את המנהלים האחראים ומגיעים לפשרות עם חברות, באמצעות קנסות והתחייבויות לשנות התנהגות.



"לא כדאי להשתמש בגרזן כשאפשר להסתפק באזמל מנתחים", הסביר אליוט ספיצר, התובע הכללי של מדינת ניו יורק. "צריך להיפטר מהאנשים הספציפיים שפשעו ולהחזיר את החברה למסלול". זה היה אכן הדפוס שנראה בתביעתן של חברות גדולות כמו טייקו, וורלדקום, אדלפיה, מארש אנד מקלינן ו-AIG.



אמנם היו כמה כשלונות פיננסיים מהדהדים, כמו פשיטות הרגל של וורלדקום ואדלפיה, ואולם מערכת פשיטות הרגל בארה"ב מאפשרת לחברות לבקש הגנה זמנית מנושיהן, ובכך להרוויח זמן ולהתארגן מחדש לצורכי הישרדות או מכירת חיסול. באפריל קנו טיים וורנר וקומקאסט את אדלפיה ב-17.6 מיליארד דולר, והן יבלעו את פעילות הטלוויזיה בכבלים והמנויים שלה.



וורלדקום, שנולדה מחדש כ-MCI, נמכרה בחודש שעבר לוורייזון ב-8.5 מיליארד דולר. ב-2002, לאחר שחשפה את ההונאה הענקית שלה, סברו יועצים פיננסיים כי נכסי החברה שווים מיליארד דולר לכל היותר. MCI פיטרה כ-30 אלף עובדים מאז פרוץ השערורייה, ואולם "40 אלף משרות שניצלו עדיפות על אפס", אמר ריצ'רד ברידן, הממונה מטעם בית המשפט על פיקוח על MCI. "מערכת פשיטות הרגל שלנו", אמר ברידן, לשעבר יו"ר רשות ני"ע, "מעניקה גמישות המאפשרת לחברות להיכשל פיננסית, אך לחזור אל השוק".



המתכון להשבת המוניטין ומזלה הטוב של החברה הוא זהה בין אם פשטה רגל או לא:



אדוארד ברין הגיע לטייקו אינטרנשונל כמנכ"ל חדש ביולי 2002, לאחר שהמנכ"ל דניס קוזלובסקי, שנודע בסגנון החיים פזרני ובווילון המקלחת המוזהב שלו שעלה 6,000 דולר, נאלץ להתפטר. ברין מצא חברה בתוהו ובוהו, שנבזזה על ידי קוזלובסקי ועמדה בפני מחסור מזומנים וערימת חובות של 11 מיליארד דולר.



ברין, בוגר מוטורולה, פעל במהירות ובנחישות. תוך חודש ביקש מהדירקטוריון שגייס אותו - להתפטר, והחל לנקות את האורוות. כיום, 480 מ-500 העובדים במטה החברה בפרינסטון הם חדשים.



החדשות הטובות היו שטייקו, שנבנתה באמצעות רכישתחברות, החזיקה בכמה תחומי עסקים מוצלחים, החל ברכיבים אלקטרוניים דרך התקנים רפואיים ועד טפטפות ומערכות אזעקה ביתיות. הוא ייעל את הפעילות ונסוג מכמה תחומים כמו הנחת כבלים תת מימיים.



טייקו הצליחה לקצץ את חובותיה בחצי ורווחיותה שבה לצמוח. בניו יורק דן עתה חבר מושבעים במשפטו החוזר של קוזלובסקי, הנאשם בגניבה, לאחר שמשפטו הראשון נפסל. יש עדיין תביעות פרטיות נגד החברה - "המורשת" של השערורייה. המניה של טייקו זינקה מ-8 דולר לפני בואו של ברין ל-28.65 דולר השבוע.



הלתסאות' עמדה על סף פשיטת רגל לאחר חשיפת התרמית במארס 2003. תוך ימים ספורים הגיע בריאן מארסל, מומחה להבראת חברות, למשרדי החברה ואיתר במהירות את הנכסים הפחות טובים של החברה ומכר אותם ב-300 מיליון דולר. "מזומן קונה זמן ומאפשר לפתח את האפשרויות", אמר מארסל, שותף בחברת הייעוץ אלוורז אנד מארסל.



החברה חמקה מפשיטת רגל, ואולם היתה עדיין בקשיים עד שגריני, לשעבר בכיר ברשת בתי החולים HCA, הפך למנכ"ל במאי 2004. הלתסאות' עמדה בפני תביעת הונאה מצד קופת החולים מדיקייר, חקירה של רשות ני"ע ובעלי אג"ח עצבניים. הוא פעל במהירות והאיץ סגירת מרפאות של החברה. הוא מיהר לגייס הנהלה בכירה חדשה, קבע אסטרטגיה לטווח ארוך, ניער את תרבות החברה והתקין נהלים וטכנולוגיה לטיפול יעיל במכירות, הוצאות ודיווח. הונאות, לדבריו, נוטות לפרוח בסביבה סגורה, שבה קשה לאתר את המספרים והעסקות.



החברה מתכננת לממן מחדש את חובותיה ולפרסם דו"חות מתוקנים לשנים 2003-2000 עד סוף יוני, אם כי עליה להגיע להסדר עם רשות ני"ע. מניותיה עלו ממחיר של כמה סנטים לפני שנה ל-5.30 דולר.



וורלדקום נקלעה לפשיטת רגל תוך שבועות מחשיפת ההונאה שלה ביוני 2002. ברידן, לשעבר יו"ר רשות ני"ע, החל בניקיון האורוות ושמו העניק לחברה אמינות. "טיפול במשבר האתי", לדבריו, היה חיוני ללקוחות ולעובדים כאחד. "אנשים לא רוצים לעבוד עם נוכלים", אמר ברידן. "וכשאתה אוכל ארוחת ערב אצל הוריך, אתה לא רוצה להתבייש לומר איפה אתה עובד".



וורלדקום גייסה את מייקל קפלאס, לשעבר נשיא HP, כמנכ"ל בדצמבר 2002, והוא הנחה את החברה אשר שינתה את שמה ל-MCI, אל זרועותיה של ורייזון. עבור ברידן, הבראתה של MCI היא הוכחה שמערכת פשיטות הרגל מצליחה לשמר משרות ונכסים, מחזקת את הכלכלה, בעוד שהמערכת המשפטית מתמקדת, בצדק, בפשיעה בדרגים הבכירים ובהענשת