הברוקרים "על הסוס"

הברוקרים הפרטיים מרגישים "על הסוס". התקשורת אוהבת אותם, התשואות שהם מציגים ממשיכות להכות בממוצע את התשואות שמציגים הבנקים, הציבור המתוחכם גילה אותם והחל להעדיף את הקופות והקרנות שלהם על פני אלה של הבנקים, והכי חשוב - יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי, עובד עבורם שעות נוספות.



מאז פתחה רשות ניירות ערך בחקירה לגבי הייעוץ שמעניקים הבנקים לרכישת קרנות נאמנות, התהפכו היוצרות בענף. במקום למכור 90% קרנות של הבנקים, ולהותיר רק שיירים של 10%-7% לברוקרים, החלו היועצים בסניפי הבנקים למכור קרנות של הבנקים וקרנות של הברוקרים כמעט ביחס של 1:1. מבחינת הברוקרים זהו הישג שלפני שנתיים הם לא העזו לחלום עליו.



ההישג הזה נפרט לכסף כבד הזורם לכיסיהם. מתחילת השנה זרמו לקרנות הנאמנות של הברוקרים 7.6 מיליארד שקל. מכיוון שהיקף קרנות הברוקרים מסתכם ב-22.7 מיליארד שקל, הרי שמדובר בצמיחה של 50% בהיקף הקרנות של הברוקרים, וזאת בתוך חמישה חודשים בלבד. אם נוסיף לכך עוד 1.9 מיליארד שקל שזרמו לקופות הגמל שבניהול הברוקרים, הרי שהענף תפח לו ב-10 מיליארד שקל מתחילת השנה בלבד, והפך ברוקרים רבים למאושרים מאוד.



ועשירים מאוד. דמי הניהול הממוצעים שגובים הברוקרים מגיעים לכ-2%, וזה אומר שמתחילת השנה בלבד זרמו לכיסי הברוקרים קרוב ל-100 מיליון שקלים נוספים. מרבית הכסף התחלק בין עשרת הברוקרים הגדולים, שכל אחד מהם התעשר ב-10 מיליון שקל נוספים, או בקרוב ל-25 מיליון שקל סה"כ מניהול קרנות נאמנות בלבד.



מבחינת הברוקרים כל אלה הן חדשות מצוינות, אבל הן הרבה פחות טובות מבחינת המשקיעים. הברוקרים אומנם מתגאים בכך שעל אף שדמי הניהול שלהם כפולים בממוצע מאלה של הבנקים, הם הצליחו במשך השנים להניב למשקיעים תשואות גבוהות מאוד. זהו אכן הישג שראוי להשתבח בו, אבל קשה מאוד להבטיח כי ההישג הזה יוכל לחזור על עצמו.



חלק גדול מהיתרונות היחסיים מהם נהנו הברוקרים בשנים האחרונות מתפוגגים והולכים. ראשית, הם גדלים משום שהציבור הרחב זיהה את פוטנציאל ניהול ההשקעות שלהם; רפורמת בכר, אם תתממש, אמורה להביא לקפיצת מדרגה שלהם, מאחר שהברוקרים צפויים להיות בין הקונים של קופות הגמל וקרנות הנאמנות שימכרו הבנקים. גדילה משמעה צמיחה, אבל יחד עם הצמיחה מאבדים הברוקרים את יתרון הגמישות של משקיעים קטנים בשוק גדול. למשקיעים גדולים כבר הרבה יותר קשה להניב תשואות עודפות.



שנית, אין יותר ריבית קופה. החל מאפריל ביטל משרד האוצר את התרגיל החשבונאי - תרגיל לגטימי, אגב - הידוע בשם ריבית קופה, שקופות הגמל של הברוקרים הפרטיים הרבו להשתמש בו כדי לשפר את התשואה החשבונאית שלהן. מעתה היתרון הטכני הזה, שהיה שמור רק לקופות הקטנות של הברוקרים, לא קיים יותר.



שלישית, הריבית ירדה. התשואות העודפות של הברוקרים הושגו בסביבת השקעה נוחה יחסית, שנמשכה קרוב לעשור; במהלכה הריבית במשק - ריבית בנק ישראל - היתה גבוהה מאוד. בסביבת ריבית גבוהה קל להניב תשואות גבוהות, וגם קל להצדיק דמי ניהול גבוהים, הנבלעים בתוך התשואה הגבוהה. הריבית במשק כיום נמצאת בשפל של עשרות שנים. היכולת להניב תשואות גבוהות בסביבת ריבית כזו היא כבר מסובכת ומורכבת בהרבה, וגם מנהלי ההשקעות המוכשרים שבקרב הברוקרים יתקשו לעמוד במשימה.



רביעית, הברוקרים יוצאים לקרב על הריבית עם משקולת כבדה במיוחד. למעשה, הם מתחילים את המאבק על הנבת הריבית מפיגור של 2%-1% ויותר בתשואה בגלל דמי הניהול הגבוהים שהם גובים. כל זמן שהריבית והתשואות היו גבוהות, ניתן היה להתעלם ממרכיב דמי הניהול. אבל בעולם שבו הריבית עומדת על 3.5%, דמי ניהול של 3%-2% משמעם שכל הרווח מההשקעות זורם לכיסי הברוקר - למשקיע לא נותר דבר.



אמנם עשויים להיות פה ושם ברוקרים שיצליחו "לפצח את הנוסחא", ולהניב תשואות גבוהות למרות הריבית הנמוכה. בממוצע, עם זאת, דמי הניהול הגבוהים צפויים להקשות מאוד על הברוקרים לשרת היטב את המשקיעים שלהם, ולכן, התחרות שלהם על כספי המשקיעים צריכה להתחיל דרך הפחתת דמי הניהול.