הפרקליטות מסבירה למה המדינה לא צריכה להיתבע בתביעות ייצוגיות: "אנחנו יעד קל ומועדף"

הדוגמאות האלה לגישתה של מימון מצביעות על כך שהשאלה האם לחייב את הרשות בהשבת כספים לאזרחיה, אינה שאלה פשוטה.



הפתרונות לטענת מימון נמצאים בהגבלת השימוש במכשיר התובענה הייצוגית נגד המדינה. כך לדוגמא היא מציינת כי אחת האפשרויות שנשקלות היא קביעת תקופת התיישנות קצרה יחסית לתקיפת חוקים - כנראה שנה כדי למנוע מצב בו "מוציאים שלדים מהארון ותובעים על דברים שנעשו לפני 50 שנה שביסודם הם תקינים".



מימון אפילו אינה סומכת על בתי המשפט בעניין זה. כך כאשר שואל אותה היו"ר רשף חן: "אם יתנו לבית המשפט הכלים והגמישות, את לא חושבת שהוא יפעל בצורה סבירה?" ותשובתה של מימון נחרצת: "לא. תזכרו, זה לא בג"צ. מדובר בבתי משפט מחוזיים שלא תמיד יש להם מודעות של שיקולים ציבוריים. לדעתנו הנושא של השבה מרשויות ציבוריות מצריך הסדרה בחקיקה".



על הגישה שמציגה הפרקליטות באמצעות עוה"ד מימון ניתן לומר דברים רבים, אבל נראה שדבריו של חן מסכמים זאת בצורה הטובה ביותר: "יש משהו מאוד בעייתי בכך שעו"ד של מדינת ישראל מסביר לנו שהמדינה לא רוצה להיתבע. זה ברור. גם עורך הדין של הבנקים, שיושב כאן (עו"ד ניר כהן, א"ה) לא רוצה להיתבע. כל אחד מהם יסביר שהתביעות חושפות לסיכונים, לבעיות לסחיטה, שבסך הכל הגופים האלה פועלים בלב חפץ לספק חשמל למדינה והנה בא עו"ד רשע ומצא לו סעיף קטן החוזה ארכאי ותובע על זה. ומה הם כבר עשו, לקחו 7 אגורות יותר מכל לקוח. כל הנימוקים שקיימים בעד תביעה ייצוגית נגד בנק נגד חברת החשמל קיימים גם כאן".



ואנקדוטה לסיום: כיום נמצאים בהקפאה עשרות תביעות ייצוגיות על מיליארדי שקלים לכאורה כנגד המדינה בגין גבייה כזו או אחרת בטענה שנעשתה שלא כדין. לא רק תביעות נגד המדינה נמצאות בהקפאה, גם תביעות בעילת עשיית עושר כנגד חברות תקשורת ובנקים. כל התביעות הללו מחכות למוצא פיו של ההרכב המורחב בביהמ"ש העליון לגבי תקנה 29 מכוחה הן הוגשו.



מה יעלה בגורל התביעות הללו במידה והחוק יכנס לתוקפו בדרך בה הוא מנוסח כיום? התביעות הללו דינן נחרץ. ומה חושבת על כך נציגת המדינה?



"מה יקרה עם תביעה כזאת או אחרת, לא זאת השאלה", אומרת עו"ד מימון ליו"ר חן, "השאלה היא אם תהיה תביעה ייצוגית נגד המדינה. אם התביעות הספציפיות יתבטלו אבל תהיה תביעה ייצוגית נגד המדינה, גם אתה תסכים שהשגנו משהו". ובמילים אחרות אנחנו נסכים שהמדינה תתבע, אבל לפני כן ננקה את השולחן.