באיטליה קוראים לעזיבת היורו וחזרה ללירה - אך צעד זה עשוי להיות יקר לאין ערוך

מאת בריאן לאב



רשת מרכולים בטוסקנה שעדיין מקבלת את המטבע הישן של איטליה - הלירה, נהנתה מפריחה בעסקים מאז שאחת ממפלגות השלטון באיטליה אמרה כי על המדינה לעזוב את גוש היורו. אך עבור יתר אנשי האומה, עלות החזרה ללירה עשויה להיות קטסטרופלית. המכירות ברשת המרכולים צ'נטרו זינקו בכ-15% מאז שמפלגת הליגה הצפונית, החברה בקואליציה, קראה לחזרה ללירה לאחר 5 שנות יורו.



ייתכן כי מדובר בסערה בכוס תה, אך רק אזכור של עזיבת היורו גורם לזעם רב במחנה היורו, האומרים כי מדובר באופורטוניזם וב"התאבדות כלכלית" לדברי הכלכלן הראשי של הבנק המרכזי של אירופה (ECB). אך גם מי שאינם מחסידי היורו חוזים שחורות בעקבות חזרה ללירה האיטלקית, אף כי לא ברור מה תהיה עלותו של מהלך כזה.



הבנק הצרפתי BNP פאריבה אמר ללקוחותיו השבוע כי הסיכוי שמדינה כלשהי תפרוש מגוש היורו נמוך - 5% לכל היותר. אך אם מדינה מסויימת תחליט לעזוב את היורו, יותר הגיוני שתהיה זו גרמניה, שתרוויח ממהלך כזה הרבה יותר מאיטליה.



שר הכלכלה האיטלקי, דומניקו סיניסלקו, אמר בשבוע שעבר כי פירוד מגוש היורו עשוי לעלות לאיטליה 80-70 מיליארד יורו בשנה. מדובר בהערכה גסה לעלות שתידרש כערבות למימון החובות העצומים של מדינה בעלת מטבע חלש יותר.



נראה שהבנקים אינם מייחסים לליגה הצפונית חשיבות רבה, למרות ההידרדרות ביחסים הפוליטיים באירופה מאז דחיית החוקה האירופית על ידי הצרפתים וההולנדים לפני שבועיים. היורו, ששער המט"ח שלו מהווה מדד עצמי לעתידו, איבד קצת מערכו ונחלש כמעט ל-1.2 דולר בימים האחרונים, לעומת שיא של 1.36 דולר ב-30 בדצמבר ולעומת 1.17 דולר עם היוולדו בינואר 1999.



אך הירידה דווקא מתקבלת בברכה על ידי היצואנים האירופים, שנפגעו מהתחרות הסינית הזולה ומחולשת הדולר בסוף 2004, כפי שציין גם שר האוצר הצרפתי תיירי ברטון.



החוב האיטלקי כבר רחב למדי, ועל המדינה יהיה להציע פרמיה הדומה לזו שהציעה לפני תקופת היורו כדי לגייס כספים בשוק האג"ח, אם אכן תחליט לחזור ללירטה. מדובר בשיעור שעשוי להגיע גם ל-7%-5% יותר לעומת השיעורים בגוש היורו.



"דבר זה יגרור משבר במאזן התשלומים וככל הנראה לשמיטת חובות" אמר הכלכלן הראשי בתחום האירופי במורגן סטנלי. מדובר במצב נדיר עבור מדינות מפותחות ומתועשות, ומזכיר יותר את מה שקרה לארגנטינה ב-2001.



איטליה תצטרך להתמודד גם עם עלות החזרת כל מערכות המיחשוב במגזרים הציבורי והפרטי ללירה, ועם הדפסת שטרות וטביעת מטבעות לירה חדשים.



אך הטענה הפופוליסטית של הליגה הצפונית עשויה לסייע לה להגדיל את סיעתה בבחירות 2006. איטלקים רבים מאמינים כי מחירי המוצרים והשירותים עלו לאחר החלפת המטבע הלאומי ביורו ב-2002.



עם זאת, הרעיון של הליגה הצפונית, שהעלה שר הרווחה - רוברטו מרוני, מיד לאחר משאלי העם בצרפת ובגרמניה, לא התפתח. אמנות האיחוד האירופי לא כוללת מקרה של עזיבת היורו. וזו אחת הצרות הקטנות שיעמדו בפני ברלוסקוני, אם יחליט ליישם את הרעיון של שותפיו לקואליציה.



גם עמידה בחוב הלאומי של איטליה - 1.44 טריליון יורו, יותר מהתוצר של איטליה - 1.35 טריליון יורו - אינה הבעיה היחידה. "הם חושבים שהשיטה הקלאסית היא לערוך פיחותים עד שיגיעו לשגשוג", אומר הכלכלן גרהם בישופ. "אם כולם יודעים שהרעיון הוא לערוך פיחות, מערכת הבנקאות האיטלקית תקרוס תוך רגעים", הוא אומר.



לדברי הכלכלן אדם פוזן, סיכון נוסף הוא הקושי להעריך את הפגיעה בצמיחה בשל הירידה בהשקעות העסקיות על רקע שיעורי הריבית שצפויים לעלות ועל רקע אי-הוודאות שתשרור בשווקים. גרוע מכך, מי משכנותיה של איטליה ירצו להחזיק את דלתותיה פתוחות ליצוא ממדינה שפרשה מגוש היורו ונוקטת בשיטת הקבצנות של פיחות במטבע.



נגיד הבנק המרכזי של אירופה, ז'ן-קלוד טרישה, טוען כי אין יותר היגיון בעזיבה של איטליה את היורו מאשר עזיבה של קליפורניה את הדולר.