הבנק הפדרלי צפוי להעלות את הריבית השבוע - אך השוק מצפה כי המגמה תיעצר בקרוב

הבנק הפדרלי צפוי להעלות את הריבית ב-0.25% בפגישתו ביום חמישי לרמה של 3.25%. תהיה זו העלאת הריבית התשיעית במספר תוך שנה, אולם סימנים בשוק מראים כי הציפיות להמשך העלאת הריבית דעכו במקצת, בשל ההאטה בצמיחה הכלכלית בארה"ב.



החוזים על הריבית הפדרלית (fed funds rate), מכשירים פיננסיים המאפשרים למשקיעים להמר על גובה הריבית של הבנק הפדרלי, מצביעים על ציפיות להעלאת ריבית של לפחות 0.25% בסיכוי של 100%. הסיכויים להעלאת ריבית של 0.5%, כפי שמראים החוזים, הם 4% בלבד.



אולם למרות הוודאות המלאה לגבי כיוון הריבית בטווח הקצר, נמשכת בשוק "תעלומת התשואות", כפי שכינה אותה יו"ר הבנק הפדרלי, אלן גרינספאן. התשואות על האג"ח ל-10 שנים, המהוות אינדיקציה לרמת הריבית ארוכת הטווח כפי שצופה השוק, ירדו השבוע ל-3.914% - סמוך לשפל של שנתיים. זאת למרות שהריבית לטווח קצר עלתה מ-1% ל-3% תוך פחות משנה. מכיוון שלפי תחזיות השוק הריבית הקצרה תגיע עד סוף השנה ל-3.75%, ייתכן שתוך כמה חודשים יהיה הפער בין הריבית לטווח קצר פחות מרבע אחוז! משמעות הדבר היא, שהמשקיעים אינם מייחסים סיכון להלוואת כספים לממשלה לטווח הארוך.



גרינספאן יאמר השבוע, ככל הנראה, כי ימשיך להעלות את הריבית בקצב מדוד. הנגיד אמר על תעלומת התשואות כי ייתכן שמדובר בסטייה זמנית, אולי, אך הודה בשבועות האחרונים כי ייתכן שהריביות הנמוכות לטווח ארוך מעידות שהשוק חושש מפני האטה כלכלית. המגמה, אמר גרינספאן בנאום לקונגרס החודש, היא בעלת חשיבות עמוקה וקשורה למצב הבינלאומי. כלכלנים אומרים כי ייתכן שמדובר במציאות חדשה ובת קיימא.



הפסימיים מאמינים, כאמור, כי התשואות הנמוכות מעידות על ציפיות להאטה כלכלית. במצב שבו הכלכלה צומחת לאיטה, שוק המניות אינו נותן תשואות גבוהות, והבנק הפדרלי נוהג להוריד את הריבית (שממנה גם נגזרת הריבית בשוק הכסף - כלומר הריבית על פקדונות). במצב כזה איגרות חוב נחשבות לא רק להשקעה בטוחה שנותנת תשואה נקובה במועד ידוע, אלא גם הריבית עליהן הופכת תחרותית.



האופטימיים סבורים כי התשואות הנמוכות לטווח ארוך מעידות על ציפיות לאינפלציה נמוכה בעתיד (האג"ח הממשלתיות הסטנדרטיות בארה"ב אינן צמודות מדד, כמו רוב מכשירי ההלוואה המקובלים, דוגמת משכנתאות). הגלובליזציה של השנים האחרונות גרמה להתפשטות של דפלציה בעולם - בעיקר מכיוון סין אל המערב. עודף כח אדם, עודף תפוקה תעשייתית - כולם גורמים להיצע יתר, המדכא את מחירי המוצרים לצרכן.



בין הקצה האופטימי לקצה הפסימי יש מכנה משותף ברור - אין צורך בריבית בסיס גבוהה. אם בעבר נהג הבנק המרכזי להעלות את הריבית בתקופה של שפע כלכלי ל-6% ומעלה, הרי שבתקופה הנוכחית הוא עשוי להסתפק ברמה של 4% בלבד - אחוז אחד בלבד מעל רמת האינפלציה, ואפילו פחות מכך.



הבעיה היא שגרינספאן איננו מאמין בתיאוריות הללו, וחושש שהריבית הנמוכה מעודדת את האינפלציה.