בנק המזרחי ישלם מיליון שקל לבני זוג עקב הבטחות שנתן להם פקיד בנק שחרג מסמכותו

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, חייבה את בנק המזרחי לשלם לבני זוג מיליון שקל עקב הבטחות שנתן להם פקיד בנק שחרג מסמכותו. בכך קיבלה השופטת את תביעת הלקוחות, שטענו כי לבנק אחריות שילוחית למעשיו של פקיד בכיר מטעמו.



מדובר בתביעה שהגישו יוסף לאופר, איש עסקים שפרש לגמלאות ואשתו רחל לאופר, בה תבעו את הבנק כאחראי למעשיו של מנהל מחלקת ההשקעות בסניף חברון בבני ברק, דוד רוט. בני הזוג טענו כי רוט פעל בחשבונם בלי סמכות והוציא ממנו כספים; בד בבד העניק להם תנאים מועדפים אשר הובילו לזיכויים שהופקדו בחשבונם - זיכויים שהבנק סירב לאחר מכן לכבדם ותבע את השבת הכספים. בני הזוג יוצגו באמצעות עו"ד אורי חן ואילו בנק המזרחי יוצג באמצעות עו"ד אודי ארצי.



על פי העולה מפסק הדין, מאז נפתח החשבון ב-88' הפקיד בו לאופר מיליוני שקלים מכספיהם הפרטיים של בני הזוג, ונהפך לאחד הלקוחות המכובדים בסניף. אז החל רוט, שהיה פקיד ותיק ונחשב לעובד מצטיין בבנק, לטפל בו באופן אישי וכמעט בלעדי.



לאופר טען בתביעה כי בעקבות הפסדים של מאות אלפי שקלים שנגרמו לו עקב המלצות של רוט הוא ביקש לסגור את חשבונו ולעבור לבנק אחר. לטענתו, הבנק ורוט הפעילו עליו לחצים להישאר בסניף והבטיחו לו הטבות ותנאים מיוחדים להמשך פעילותו הכספית. בשנים לאחר מכן קיים רוט את הבטחתו ובחשבון של בני הזוג הופיעו זיכויים שביטאו את התנאים המיוחדים שהובטחו לו.



ואולם לאופר טוען כי ב-98' החל לחשוד שחסרים כספים בחשבונו, והתברר לו כי רוט השקיע את הכספים על דעת עצמו וביצע בהם עסקות. בדיקה העלתה כי רוט פעל באופן דומה גם בכספי לקוחות אחרים, ונהג להעביר כספים בין חשבונות של לקוחות.



בשלב זה מצאה מחלקת הביקורת של הבנק כי בחשבונם של בני הזוג היו גם זיכויים רבים שהעניק להם רוט. הבנק תבע את השבת הכספים, בטענה שרוט נתן את התנאים המיוחדים על דעת עצמו ותוך חריגה מסמכות, וכי על לאופר היה לדעת זאת. לאופר תבע מהבנק לקיים הבטחות נוספות שלטענתו העניק לו רוט, בין היתר מתן הלוואות ללא ריבית וללא הצמדה ותשואות גבוהות במיוחד על תוכניות חיסכון.



השופטת קבעה כי אין מחלוקות שהתחייבויותיו של רוט כלפי לאופר, אם ניתנו, חורגות מההרשאה הפנימית שנתן הבנק לרוט כדי שיפעל בשמו. לטענתה, על פי התרשמותה מלאופר - איש עסקים ממולח המודע לכוח הטמון בידיו בהיותו לקוח עתיר ממון - אין לה ספק כי האמין שהבנק מעוניין לרצות אותו כדי שיישאר לקוח בסניף, ובמסגרת זו אף ניאות לתת לו זיכויים כספיים לפי דרישתו. לדבריה, הבנק התרשל כאשר לא ביקר כהלכה את פעולותיו של רוט ואת העברות הכספים.



עם זאת ברון דחתה את תביעת בני הזוג לחייב את הבנק לקיים את הבטחותיו של רוט באשר לתנאי ההלוואות ותוכניות החיסכון. היא קבעה כי יש לדחות טענות אלה על הסף משום שבני הזוג לא הצליחו להוכיח כי רוט אכן הבטיח להם תנאים אלה, וגם משום שאם היו מוכיחים שהובטחו להם הלוואות חוץ ללא ריבית וללא הצמדה היה עליהם לדעת כי מדובר בחריגה מהרשאה.



לדברי השופטת, העובדה שלאופר קיבל מרוט הבטחות שונות להעניק לו את "התנאים הכי טובים בבנקאות" בלי שתנאים אלה היו מגובים במסמכים מתאימים - גרמה לכך שלאופר היה חייב לדעת שההסכם בינו לבין רוט הוא הסכם פרטי ביניהם, אשר הבנק מעולם לא אישר אותו ואף אינו מודע לו.



בסופו של דבר קבעה השופטת כי הבנק ישלם לבני הזוג 203 אלף דולר ו-8,000 פרנקים שווייציים בגין משיכת סכומים אלה שלא כדין מחשבונם על ידי הבנק. בנוסף חויב הבנק תשלום שכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל.



(א 2727/01)