העולם הפיננסי מלא מהמורות ומוקשים שמסבירים חלק נאה מהרווחיות הגבוהה של הבנקים וחברות הביטוח. לא בטוח שאפשר להתגבר על כולן בקלות, אבל אם נבין איך המערכת הפיננסית נהנית מהבורות ומהעצלנות של הלקוחות, הרי שעשינו חצי עבודה וכל שנותר הוא להתגונן.
1. אין ריבית על יתרת זכות בחשבון העו"ש.
אם נכנסתם לאוברדרפט תהיו סמוכים ובטוחים שהבנק ידאג לחייב אתכם על כל דקה שבה הייתם במינוס. זה חוקי ולגיטימי. אבל מדוע הבנקים לא משלמים לנו ריבית כאשר החשבון שלנו נמצא ביתרת זכות? אין לכך תשובה טובה, למעט העובדה שהבנקים מנצלים את מיליארדי השקלים שמופקדים בחשבונות העו"ש להפקת רווחים, באמצעות השקעתם או במתן אשראי כנגדם. איך מתגוננים? מבקשים מהבנק להעביר עודפים מהעו"ש לפיקדון.
2. פיקדון במקום מק"מ.
הבנקים מעדיפים שנשאיר את כספנו בחשבונות העו"ש, אבל אם בחרנו להשקיע בפיקדון, מבחינתם זה עדיף מאשר שנרכוש מלווה קצר מועד (מק"מ) מבנק ישראל. הם משלמים ריבית נמוכה יותר על הפיקדון ממה שנרוויח מהמק"מ.
3. ריבית גבוהה על אשראי וריבית נמוכה על פיקדון.
אם אתם רוצים לדעת מהי תמצית קיומו של בנק, נסו להפקיד 1,000 שקל בפיקדון ובה בעת לבקש הלוואה של 1,000 שקל מהבנק שלכם. אז תגלו שהבנק משלם על הפיקדון ריבית של 1% או 2% וגובה מכם על ההלוואה 8% או 9%. לפער הזה קוראים "מרווח פיננסי", והוא זה שמאפשר לבנקים להרוויח כל כך הרבה, לשלם משכורות ובונוסים, להשקיע בסניפים חדישים וממוזגים. בפעם הבאה שאתם נכנסים לסניף בנק כדי ליהנות מהמיזוג, זיכרו: זה גם קצת המזגן שלכם.
4. עמלות כפולות על שירותים.
אם הבנו שפיקדון הוא לא פתרון טוב ורכשנו מק"מ - גם אז הבנק מוצא דרך ליהנות בשיטה הידועה של גביית עמלות כפולות. דמי שמירה, דמי קנייה, דמי מכירה, עמלת שורה. לכל פעולה יש עמלה ולעתים יש שתי עמלות לאותה פעולה.
5. ביורוקרטיה קשה וסחבת במעבר מבנק לבנק.
אחרי שהבנק הרגיז אותנו עם העמלות הכפולות נמאס לנו ואנחנו רוצים לעזוב לבנק אחר. לכאורה אפשר לסגור את החשבון ולפתוח חשבון במקום אחר, אבל מהר מאוד נגלה שפתיחת חשבון חדש לוקחת דקה וחצי, ואילו סגירת חשבון יכולה לקחת חודשים ארוכים. הבנק ינקוט סחבת ותרגילי השהיה בתקווה שנוותר על הרעיון לנטוש אותו.
6. אותיות קטנות שמאפשרות להתחמק מתשלום תביעות.
כל אחד מכיר את האותיות הקטנות בחוזים של הבנקים, אף שאיש מעולם לא קרא אותן. אבל יש ענף שבו אם לא קוראים את האותיות הקטנות אנחנו ניכנס לצרות גדולות: הביטוח. כמעט כל משפט בפוליסה מעניק לחברת הביטוח פתח נסיגה מההתחייבות, וסמכו על החברות שהן יימלטו דרכו. בפוליסות מסוימות, כמו אובדן כושר עבודה בביטוח חיים, דילוג על האותיות הקטנות יכולה להמיט על המבוטח אסון של ממש, כי במקרה של אובדן כושר עבודה הוא נשאר בלי עבודה, בלי פיצוי ואפילו בלי אמפטיה מצד חברת הביטוח. הדרך להתגונן היא לא לחסוך בבדיקה של הפוליסה ולהתייעץ עם מומחים שיזהו את הפרצות.
7. השתתפויות עצמיות בסכומים קטנים חוסכות מאות מיליונים.
זה תרגיל הביטוח הכי נחמד. יצאתם מהחניה, שנייה אחת של חוסר ריכוז והופ, דפקתם לשכן את הפנס והפגוש. עניין של 900-800 שקל. נכון, יש לכם פוליסת ביטוח, אבל הנזק הוא בסכום של השתתפות עצמית, כך שאתם תשלמו מכיסכם את מלוא הנזק. אם אתם מועדים לתאונות קטנות כאלה, כדאי לשקול רכישת פוליסה שאין בה השתתפות עצמית, אבל הפרמיה המשולמת מוגדלת.
8. קושי בהעברת פוליסה מחברת לחברה.
דיברנו על קהל שבוי בבנקים, אבל מה עם הקהל השבוי בחברות הביטוח? ניסיתם פעם להעביר פוליסת ביטוח חיים מחברה לחברה? הסוכן יסחוב אתכם חודשים, חברות הביטוח יציבו חסמים משלהן והחשק לעבור יעבור לכם מהר מאוד. טיפ: אל תתייאשו. ההפסד מהשארת פוליסת ביטוח חיים בחברה שלא מספקת את הסחורה יכול להיות אדיר במונחים של שנים.
9. הסוכן מוכר מה שהוא רוצה.
כבר שנים תוהים אם סוכן הביטוח הוא שלוח החברה, או שמא איש אמונו של המבוטח. עשרות פסקי דין עסקו בסוגיה, והרבה ועדות התחבטו בה. לנו יש מסקנה משלנו: סוכן הביטוח לא דואג לחברה ולא למבוטח. הוא דואג לעצמו. על פי רוב הסוכן ימכור לנו פוליסה שמעניקה לו עמלה שמנה יותר. מה עושים? משווים הצעות בין כמה סוכנים ומבקשים גם הצעות מחברות הביטוח הישיר.
10. אל תדאג לא נחייב אותך.
בארנקו של כל אחד מאתנו מונח מוקש קטן העונה לשם כרטיס אשראי. 0בתי עסק, חברות ואנשי עסקים עושים הכל כדי שנוציא אותו מהכיס. בדרך כלל אנחנו משתפים פעולה ברצון, אבל כשאנחנו מהססים, תמיד יימצא מי שיאמר: "אל תדאג, אני רק לוקח את מספר הכרטיס ולא מחייב אותך. תקבל חודשיים חינם ואם לא תרצה את השירות שלנו - תבטל". מובן שאנחנו תמיד שוכחים לבטל ונתקעים עם מנוי לשירות שאנחנו לא רוצים ולא צריכים.
זהירות: עשר מלכודות פיננסיות
סמי פרץ
1.7.2005 / 12:26