"כעניין שבעיקרון וכנקודת מוצא יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר, ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא" - כך פסק באופן עקרוני רשם בית המשפט העליון, יגאל מרזל, בשבוע שעבר לאחר שאיגד שני הליכים העוסקים בעניין.
במקרה הראשון תקפה חברת תנובה בעתירה לבג"ץ את החלטת המדינה שלא להעניק לה רישיון ליבוא אבקת חלב מארצות הברית. המדינה טענה כי נערך שימוע לתנובה, והכוונה היתה להמליץ לממשלה כי החברה לא תוכל לייבא כמונפול את אבקת החלב. עם זאת, לנוכח מועד קבלת ההחלטה לא שונתה בפועל המדיניות שהתירה לתנובה להמשיך ולייבא אבקת חלב ב-2005 כפי שנהגה בעבר. במארס 2005, כאשר הוכח כי השינוי במדיניות חל לאחר הגשת העתירה, חייב מרזל את המדינה בהוצאות משפט.
בשלב זה החל דיון בעניין בעניין ההוצאות. סגן מנהל אגף הכלכלה של תנובה גרס ששכר טרחת עורך הדין שלה, עו"ד יוסי לוי, מסתכם ב-98 אלף שקל, אגרת בית משפט היא 825 שקלים והוצאות נלוות 5,000 שקלים. בא כוח המדינה לא הציג חישובים, אלא אמר שההליך היה קצר יחסית וללא דיון ממשי ולכן על ההוצאות להיות נמוכות יותר.
במקרה השני, חברת מחצבות כנרת הגישה בקשה לביזיון בית משפט. הסיבה, מבחינתה, היתה שהמדינה מאפשרת הפעלת מחצבה חרף קביעת בית המשפט כי יש להפקיע את ההיתר לשימוש חורג. המדינה ביקשה לדחות את הבקשה, ולאחר מכן ביקשה חברת מחצבות כנרת למחוק אותה מן הטעם שהעובדות בשטח השתנו.
המדינה הסכימה כמובן למחיקת הבקשה, אך עמדה על דרישתה לקבל הוצאות משפט. בפברואר 2005 קיבל מרזל את בקשת הצדדים למחיקה. בנוסף, החליט שמחצבות כנרת תחויב בהוצאות, מכיוון יכולה היתה לברר מראש את העובדות. נציגי המדינה דרשו הוצאות בסך 32,250 שקל.
עד כה נטו השופטים בישראל להורות על הוצאות משפט סמליות בהשוואה לסכומים הנתבעים בערכאות השונות. האם הפסיקה הנוכחית היא סוג של מהפכה? על כך נחלקות הדעות בין המשפטנים.
עו"ד ניר כהן, העוסק בליטיגציה בתיקים מורכבים: "אני מקווה שיעמדו בהלכה. המצב עד עכשיו הוא רעה חולה. נותנים לך 15 אלף שקל כשההוצאות הן 300 אלף. לדעתי, עצם המגמה להתקדם לכיוון של הוצאות ריאליות היא חשובה. אנשים מגישים תביעות כאילו אין להם מה להפסיד. מעתה אנשים יגישו תביעות רק כשהם מאמינים שיש להם סיכוי".
לטענתו של כהן, אנשים קוראים דבר מה בעיתון ומחליטים להגיש תביעה ייצוגית ללא מורא מהוצאות משפט במקרה של הפסד. "זו תהיה מסננת טובה של בקרה פנימית כך שאנשים לא יתבעו אם אין להם קייס צודק". יצוין כי בשונה מרוח פסיקה זו, על פי תזכיר הצעת חוק תובענות ייצוגיות שהוגש לאחרונה, בית המשפט לא יחייב את התובע בהוצאות אלא במקרים קיצוניים.
עו"ד ירון רייטר, שותף במשרד גזית, רוטנברג ושות' אומר: "זו מהפכה ברוכה, שתאפשר לתקן עוול כבד שנגרם עד כה לבעלי דין שזכו בהליכים המשפטיים". לדבריו, מפסק הדין ניתן להבין גם שעניין ההוצאות יופרד מפסק הדין גופו. כלומר, בית המשפט יכריע במשפט ורק לאחר מכן יטענו הצדדים בנוגע להוצאות המשפטיות.
העיקרון היסודי לעניין הוצאות משפט בישראל, כזה הנקוט גם ברוב שיטות המשפט, הוא שהמפסיד נושא בהוצאות של הזוכה. זאת, כדי למנוע מצב שבו המנצח במשפט קיבל פסק דין לזכותו, אבל הוצאותיו היו גבוהות מהסכום שנפסק לו. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה אם לפסוק הוצאות ואת שיעורן. אמנם קיימים כמה קריטריונים, כגון שווי הסעד והתנהגות הצדדים, אבל אין אמת מידה ברורה לקביעת סכומים.
פסק הדין של מרזל יכול להיחשב למהפכה של ממש, אבל בפסק הדין הוא מסייג את דבריו באומרו שהעקרון הוא נקודת מוצא בלבד ולא נקודת סיום. לדעת הרשם, הוצאות משפט אינן פרס או בונוס אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות. כלומר, לא כל הוצאה בפועל תיחשב להוצאה הכרחית שאותה יוכל צד שניצח לקבל חזרה כהוצאות משפט.
בעבר היו אמירות הנוגעות לצורך לפסוק הוצאות באורח ריאלי, אך בפסק דין זה נעשה סדר במכלול השיקולים הרלוונטיים: התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין הוא רף תחתון ואם ההוצאות הן בתחום זה - ברור שהן סבירות; התנהגות הצדדים בהליך המשפטי, למשל, צד שהפסיד אינו מחויב להשיב הוצאות בגין רשלנות של הצד המנצח; צריך שתהיה פרופורציה בין הסעד המבוקש, הסעד שהתקבל ובין ההוצאות; מורכבות התיק והזמן שהושקע בו; חשיבות העניין מבחינת בעלי הדין.
האם השופטים בערכאות הנמוכות יישמו את רוח הפסיקה של מרזל? "זה עשוי להתמסמס, מכיוון ששופטים הם אנשים רחמנים. כואב להם לפסוק הוצאות גבוהות", עונה עו"ד שמוליק קסוטו העוסק בליטיגציה מסחרית. עורך דין אחר העריך כי שופט המרוויח 30 אלף שקל לחודש לכ היותר יתקשה, מבחינה פסיכולוגית, לפסוק הוצאות משפט שהיקפן כמה שנות עבודה שלו.
השופט דן ארבל, מנהל בתי המשפט בעבר וכיום עוסק בבוררויות, משוכנע שהפסיקה חשובה מאוד מבחינת יעילות הדיון. "הגיע הזמן לעשות את זה ולא רק לדבר על זה. אחת הסיבות לכך היא שזה ימנע הליכי סרק. כיום ההליך הוא זול מדי ואתה מנסה כל מיני הליכים. יצליח טוב, לא יצליח גם טוב. זה גורם לכך שההליכים האזרחיים הולכים ומסתבכים".
אם הפסיקה הזאת תיהפך למקובלת, אזרח שירצה לתבוע כמה אלפי שקלים מחברת סלולר יחשוב פעמים רבות אם כדאי לו לשאת בסיכון של הוצאות משפט של עשרות או מאות אלפי שקלים. עו"ד יאיר אולמרט ייצג בעבר חברות גדולות כבנקים וסלולאר. להערכתו, ההחלטה מדאיגה, מכיוון שהיא מקשה עוד יותר על האזרח הקטן, שגם כך נתקל בבעיית נגישות מול בית המשפט.
"זה יכול להיות תמריץ שלילי להגשת תביעה נגד הגופים הגדולים", אומר אולמרט. "יש בהחלטה כדי להגביר את הפער בנגישות בין האזרח הקטן לגוף הכלכלי הגדול. למעשה, פוגעים במוטיווציה של האזרח הקטן לנקוט הליכי תביעה ייצוגית, שהיא מכשיר במסגרתו דווקא מאזנים את הכוחות בין הגופים הגדולים לעומת האזרח".
על אף תמיכתו הנלהבת של ארבל בפסיקה החדשה, הוא מסתייג מעט: "זה לא שחור-לבן. הטל
פסיקה חדשה באשר להוצאות הריאליות עשויה להרתיע אזרחים מלתבוע תאגידים גדולים
עמית בן-ארויה
4.7.2005 / 10:50