ביהמ"ש ביטל פסק בוררות: הבורר לא גילה לצדדים כי מתנהלים נגדו הליכים משמעתיים בלשכת עורכי הדין

שופטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב אסתר חיות ביטלה לאחרונה פסק בוררות שניתן נגד חברת אינדיגו טכנולוגיות בע"מ משום שהבורר, עו"ד נועם לאונר, נתמנה שלא כדין.

פסק הבוררות בין חברת אינדיגו לרחל זקס וד"ר משה עליאש התייחס למחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניין התאמת דמי שכירות שנקבעו בהסכם שכירות שנחתם ביניהם בשנת 1990 לתקופה המתחילה בנובמבר 1997.

הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה ע"י חברת אינדיגו, באמצעות משרד עוה"ד גולדפרב לוי ערן ושות', כבר באוקטובר 1999 לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך זה העביר את הבקשה לתל אביב. בבקשה המקורית טענה אינדיגו כי הבורר חרג מסמכותו, לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, לא נימק את הפסק, ואף פסק בניגוד לדין המהותי.

מאוחר יותר הוסיפה אינדיגו שיש לבטל את פסק הבוררות מהטעם שהוא ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין. אינדיגו ציינה כי העובדות נודעו לה רק לאחר שניתן פסק הבוררות, וחודשים רבים לאחר שהגישה את בקשת הביטול הראשונה.

לטענתה, הבורר, שמונה ע"י ראש לשכת עוה"ד דאז, עו"ד דרור חוטר ישי, מונה לשמש כבורר כאשר היתה תלויה ועומדת כנגדו בבית הדין המשמעתי המחוזי של הלשכה קובלנה בה הואשם בעבירות אתיות שונות, שהתייחסו למעשים ומחדלים שלו כמי שטיפל בענייני מקרקעין של אגודת החקלאים ראשון לציון.

עוד התברר כי הן עו"ד לאונר והן עו"ד חוטר ישי לא טרחו ליידע את הצדדים לבוררות על קיומה של הקובלנה, שבסופה הורשע עו"ד לאונר בחלק מהעבירות שיוחסו לו.

אינדיגו טענה כי אם היתה יודעת על דבר הקובלנה כנגד הבורר לא היתה מסכימה למינויו. משנתבררו לה העובדות הרלוונטיות רק בדיעבד היא עותרת כעת לביטול פסק הבוררות.

השופטת חיות קיבלה את טענתה של אינדיגו, וקבעה בפסק הדין כי מעמדו של בורר כמי שפוסק ומכריע בסכסוך בין צדדים נצים דומה למעמדו של שופט. ככזה, חלות עליו דרישות נורמטיוויות מחמירות וקפדניות בכל הקשור ליושר אישי, לתום לב ולהתנהגות הוגנת והגונה ללא פניות.

השופטת מוסיפה כי על מנת שהבורר יעמוד בדרישות אלו עליו להיות נקי מכל רבב, וכי כל ספק העלול לערער את אמון המתדיינים בו - מן הראוי שיפעל לשלילת כשרותו מלשמש כבורר. הגישה במינויו של בורר נוכח תפקידו המעין-שיפוטי צריכה להיות דומה לגישה במינוי שופט, קבעה השופטת חיות.

השופטת ראתה חומרה יתרה במקרה זה לנוכח העובדה שדבר הקובלנה כנגד הבורר לא הובא לידיעת מי מהצדדים במועד מינוי הבורר, וכי הנימוק שנתן לאי הגילוי לפיו האמין כי "הקובלנה תידחה" אינו יכול להתקבל. שכן, באי הגילוי שלל הבורר מהצדדים את זכותם לבחון האם בנסיבות הללו הם מוכנים לשים מבטחם בו ולמסור לידיו את ההכרעה בסכסוך.

השופטת חיות מסכמת ואומרת כי היא סבורה שבמקרה הנדון מדובר בפסק שניתן על ידי בורר שלא היה ראוי לאמון הצדדים מלכתחילה, ועל כן יש לראותו כמי "שלא נתמנה כדין". (הפ' 0208/00)