עוד מקרה שבו חתולי הביטוח שומרים על השמנת

מה עדיף - להיות חבר בקרן פנסיה יחד עם נהגי אגד, או יחד עם המטפלות במעונות ויצו? זאת שאלה מכשילה, כמובן. קל לראות את המכשלה שבה אם שואלים שאלה מדריכה נוספת: האם הייתם רוצים להיות חברים בקרן פנסיה ביחד עם עובדי הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג)? התשובה פתאום מתבהרת מאליה. עובדי הקמ"ג נתפשים כקבוצת עובדים מסוכנת, החשופה למחלות, נכות ומוות בגיל מוקדם (לפני גיל פרישה). על אותו משקל, גם המטפלות במעונות היום של ויצ"ו עדיפות על הנהגים באגד - בגלל הסיכון של נהגי אגד להיות מעורבים בתאונת דרכים.



יש קשר ישיר בין טיב האוכלוסייה המבוטחת בקרן פנסיה לבין גובה הפנסיה שיקבלו העמיתים באותה קרן. קשר העובר דרך מנגנון הביטוח ההדדי. להבדיל מקופת גמל או ביטוח מנהלים, בהן כל אדם קונה ביטוח פנסיוני לעצמו, בקרן הפנסיה כל החברים בקרן מבטחים זה את זה. יש לכך יתרון כלכלי עצום - ביטוח הדדי הוא ביטוח זול לאין שיעור מזה שמוכרות חברות הביטוח, מכיוון שהחברים המבטחים זה את זה אינם דורשים רווח אחד מהשני. חברות הביטוח, לעומת זאת, מצפות להרוויח על הביטוח שהן מוכרות, ובתוך חישוב הרווח הן גם לוקחות בחשבון את מרכיב הסיכון - כך שעלות הביטוח שלהן יקרה פי כמה.



גם לביטוח ההדדי יש חסרונות



יש, עם זאת, גם חיסרון לביטוח ההדדי והוא שהמבוטח מושפע ממה שקורה לחברי הקבוצה שלו. אם הקבוצה שהוא הצטרף אליה אינה קבוצה טובה, משמע קבוצה שמתרחשים בה מספר גבוה של מקרי נכות (אובדן כושר עבודה) או מוות לפני גיל פרישה, הפנסיה שלו צפויה להיפגע. ההוצאות שיהיו לקרן על תשלום אובדן כושר עבודה לחברים נכים, או תשלום פנסיה לבני משפחה של חבר בקרן שמת בגיל מוקדם, יירדו מהחיסכון הצבור בקרן לצורך תשלום קצבאות הפנסיה לחבריה. כלומר, הקרן תפסיד - הפסד הבא על חשבון עמיתי הקרן.



לכן, ההרכב של האוכלוסייה החברה בקרן הפנסיה הוא אחד המרכיבים החשובים בניהול קרן הפנסיה. ככל שהקרן סלקטיווית יותר, ובוררת טוב יותר את האוכלוסייה שהיא מקבלת לקרבה, כך החברים באותה קרן ירוויחו פנסיה גבוהה יותר בסוף הדרך.



הבעיה היא שלמנהלי קרנות הפנסיה אין תמריץ להצטיין בבחירת האכולוסייה שהם מקבלים לקרן. הרווחים של החברה המנהלת את קרן הפנסיה נובעים מדמי הניהול שהיא גובה. ככל שמספר העמיתים בקרן יהיה גדול יותר, כך דמי הניהול שמהם תיהנה החברה המנהלת יהיו גדולים יותר. כמו בקרן נאמנות, אין כל קשר בין "ביצועי" קרן הפנסיה לבין דמי הניהול שהיא גובה. הפסדים לקרן, משום שהתקבלו אליה קבוצות עובדים לא טובות, אינם מעניינים כלל את מנהל הקרן. ההפסדים יהיו כולם על חשבון חברי הקרן, המנהל כלל לא ירגיש בהם.



במבנה תמרוץ כזה למנהלי הקרנות יש אינטרס צר יחיד: לקבל כמה שיותר חברים לקרן הפנסיה שבניהולם. כך מתנהלת תחרות עזה על כל מכרז פנסיה שמוציאה כל קבוצת עובדים, כולל קבוצות עובדים שנחשבות מסוכנות.



מגיע גם לעובדי הקמ"ג, אם נמשיך אם הדוגמה הברורה ביותר, לרכוש לעצמם פנסיה. צריך רק להיות תג מחיר נכון שמוצמד אליהם - משמע, הפנסיה של עובד קמ"ג צריכה להיות יקרה בהרבה מהפנסיה של המטפלת בויצ"ו, כפיצוי על הסיכון הגדול שעובדי הקמ"ג מביאים אתם לקרן. רק שתחת ניהול חברות הביטוח, שרכשו את קרנות הפנסיה באחרונה, אין לכך ביטוי. חברות הביטוח מתעניינות רק באינטרס של בעלי המניות שלהם, באינטרס של הגדלת הרווח שלהן, ולכן הן נאבקות על זכייה בכל מכרז של כל קבוצת עובדים - מבלי לדרוש פיצוי כלשהו. האינטרס של העמיתים בקרן הפנסיה, שלטובתם צריך היה להידרש פיצוי בעבור סיכון, נשכח הרחק מאחור.



גם המפקח על הביטוח יודע זאת. לכן הוא עוסק בימים אלה בחישוב של התשואה הדמוגרפית. זהו שם מסובך למונח מסובך, שאמור בסוף הדרך לשקף את איכות תיק הפנסיה: איזה תיק יש בו יותר נכים ונפטרים מוקדמים, ואיזה פחות. כשיסיים המפקח את עבודתו, יחויבו קרנות הפנסיה בפרסום של התשואה הדמוגרפית, בצד התשואה הפיננסית של הקרן. אם לא האינטרס של עמיתי הקרן, אולי הגילוי הנאות על מצבו של תיק הפנסיה שבניהולן יצליח לעצור את קרנות הפנסיה - ואת חברות הביטוח המחזיקות בהן - מלהמשיך ולדרדר את ניהול הקרנות.